מדרש שכל טוב, בראשית ט״ו:כ״אMidrash Sekhel Tov, Bereshit 15:21
א׳ואת האמורי והכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי. א"ר יצחק כי אשתו של כנעני יורש בעולם בעשרה בנים, שרה הכשירה אפילו באחד, חזירתא רעיה בעשרה, ואימרתא לא בחד, כל אלה הבטיחו, ועדיין שרה אשת אברהם לא ילדה לו:
1
ב׳ורבותינו דרשו אחר הדברים האלה. אחר הרהורי דברים שהיה אברהם מפחד ואומר שמא באותן אוכלסין שהרגתי היה בהן צדיק אחד או ירא שמים נמצאתי נענש עליו, א"ל הקב"ה במחזה אל תירא אברהם, שכולן היו קוצים כסוחין, וכולן ראוים למשרפות סיד:
2
ג׳אנכי מגן לך. אני מעמיד מנינים ממך, ולא עוד אלא בשעה שבניך באין לידי עבירות אני רוצה צדיק אחד מהם שיכול לומר למדת הדין די, ומבטלו ומכפר על דורו:
3
ד׳שכרך הרבה מאוד. על שפניתה עולמי מאותן הקוצים:
4
ה׳ד"א מגן לך. [חנם] עשיתי עמך מה שעשיתי, אבל לעתיד שכרך הרבה מאוד:
5
ו׳ה' אלהים מה תתן לי. אברהם ודוד אמרו דבר אחד, אברהם אמר מה תתן לי, רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים שיכעיסוך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, דוד אמר חקרני (ה') [אל] ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי (תהלים קלט כג כד), אם עתיד אני להעמיד בנים שמעציבים אותך, ונחני בדרך עולם (שם). זו מיתה, דכתיב (ואנכי) [והנה אנכי] הולך [היום] בדרך כל הארץ (יהושע כג יד):
6
ז׳הוא דמשק. דולה ומשקה מתורתו ומיסר ומזהיר לאחרים:
7
ח׳ויוצא אותו החוצה. א"ל צא מאצטגנינות שלך, שאין אתה איסטרולוגנוס אלא נביא, בימי ירמיהו בקשו ישראל למדה זו, ולא הניחם הקב"ה, שנא' כה אמר ה' (צבאות) אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו (ירמיה י ב). לאברהם הוצאתי ממדה זו, אלא הניחו לגזרותי, כי התשובה והתפלה והצדקה מבטלות אותן, שנאמר (ויצאו) [ויכנעו] עמי אשר נקרא שמי עליהם (דה"ב ז יד), זו תשובה. ויתפללו (שם), כמשמעו. ויבקשו פני (שם), זו צדקה, שנאמר אני (בצדקה) [בצדק] אחזה פניך (תהלים יז טו), בזכות הצדקה אחזה פניך, רב הונא בשם ר' יוסי אומר אף שינוי השם ושינוי המקום ושינוי מעשה, [שינוי] שם מאברהם ושרה, שינוי מקום, שנא' לך לך [וגו'] ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), שינוי מעשה מנינוה, שנא' וירא האלהים את מעשיהם כי שבו [מדרכם הרעה] וינחם (ה') [האלהים] על הרעה (יונה ג י):
8
ט׳כה יהיה זרעך. הבטיחו שלא יחסר העולם מן שלשים צדיקים גמורים בכל דור מנין יהי"ה:
9
י׳קחה לי עגלה משולשת. זו בבל שמשלשת במלכים, נבוכדנצר אויל מרודך ובלשצר:
10
י״אועז משולשת. זו מדי שמעמדת ג' מלכים, כורש דריוש אחשורוש:
11
י״בואיל משולש זו יון, שכובשה ג' רוחות בעולם ורוח מזרחית לא כבשה, שנאמר ראיתי את האיל מנגח ימה צפונה ונגבה (דניאל ח ד):
12
י״גותור וגוזל, תור זו בת ישראל, שנאמר אל תתן לחית נפש תוריך (תהלים עד יט), וגוזל זו בת אדום, שהיא גוזלת את ישראל:
13
י״דויבתר אותם בתוך. כדי להתישן:
14
ט״וואת הצפור לא בתר. שלא נתן קץ למלכות אדום. ר' אבא (בשם ר') [בר] כהנא בשם ר' לוי אומר הראה לו כל שמעמיד פנים בגל הגל שאתו וכל מי שאין מעמיד בגל אין הגל שאתו:
15
ט״זוירד העיט על הפגרים. זה מלך המשיח שעתיד להפילם פגרים פגרים:
16
י״זוישב אותם אברם. בתשובתו, [כי] אז (יהפוך על) [אהפוך אל] עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג ט):
17
י״חתקבר בשבה טובה. אברהם והיא שוה לו. דוד והיא שוה לו, גדעון ולא שוה לו, ויעש אותו [גדעון] לאיפוד (שופטים ח כז) לע"ז:
18
י״טכי לא שלם עון האמורי. זו האמירה שאמרתי ידוע תדע (פסוק יג):
19
כ׳והנה תנור עשן ולפיד אש. ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אומר ד' דברים הראה לו, קרבנות, וגלות, ומתן תורה, וגיהנם, אמר לו כל זמן שבניך עסוקים בשתים, בתורה וקרבנות, נצולין משתים מלכיות וגיהנם, פירשו משתים, נדונו בשתים, כשחללו הקרבנות נשתעבדו במלכיות, ואנו תורת ה' בפינו, לא יהא גיהנם שולט בנו:
20
כ״אתניא בש"א שלש כתות הם ליום הדין, אחת של צדיקים גמורים וכו', וקיי"ל כב"ה (דצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לאור באור החיים), רשעים גמורים כגון המינים והמושמדים והאפיקורסין, ושכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפרשו מדרכי צבור, ופרנסים המטילים אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, ושחטאו והחטיאו (אחרים) [את] הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחבריו, נידונים בגיהנם לדורי דורות, ועליהם נאמר ואשם לא תכבה (ישעיה סו כד), ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (ש"א ב ו):
21