מדרש שכל טוב, בראשית י״ט:ט״וMidrash Sekhel Tov, Bereshit 19:15
א׳וכמו השחר עלה. א"ר חנינא משעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מיל, שנא' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה (פסוק ג), ומסדום לצוער ד' מילין, א"ר יוסי אם אמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא איילתא דשחרא היא אל תאמין, שפעמים שהיא מקדמת ופעמים שהיא מאחרת [פעמים שהיא פוחתת], ופעמים שהיא מוספת, אלא כמין שני דוקרנא עולין ומאירין את העולם, וזהו ששנינו אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיעה זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי וכו', ואמרינן למאי הלכתא, ומהדרינן דחיישינן דלמא מיחלף, שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו התמיד והוציאו לבית השריפה. ואמרי' ומי מיחלף. והתניא רבי אומר אינו דומה תימור הלבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, ותימור של חמה מתפצל לכאן ולכאן, אף שחר מפצל לכאן ולכאן, וזה שאמרינן מאי טעמא דרבי, דכתיב למנצח על אילת השחר (תהלים כב א), מה אילת זו קרניה מפצלין, אף שחר קרניו מפצלין כו':
1
ב׳ויאיצו. לשון דוחק, ודומה לו אל תאיצו לנחמני (ישעיה כב ד):
2
ג׳קח את אשתך. בדברים:
3
ד׳ואת שתי בנותיך הנמצאות (לך). טהורות וכשרות:
4
ה׳פן תספה בעון העיר. מכאן כיון שניתן רשות למשחית ולמחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע:
5