מדרש שכל טוב, בראשית כ׳:י״חMidrash Sekhel Tov, Bereshit 20:18
א׳כי עצר עצר ה'. קיי"ל כרבנן כי עצר עצר שתים באיש שכבת זרע וקטנים, ושלשה באשה שכבת זרע וקטנים ולידה, לכך כפל העצירה לאיש ולאשה:
1
ב׳בעד כל רחם לבית אבימלך. אמרי דבי ר' ינאי אפי' תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה, והכל אומרים על דבר שרה אשת אברהם:
2
ג׳ורבותינו דרשו ויסע משם אברהם. שלא לשמוע דבר קלקולו של לוט:
3
ד׳והיא בעולת בעל. א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בו, כדכתיב אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד), רבנן אמרי מרתי' דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, אבל הכא כתיב כל אשר תאמרי אליך שרה שמע בקולה (בראשית כא יב):
4
ה׳ואבימלך לא קרב אליה. אפי' שום קריבה בעולם, ומה' עשה זאת שנענש על הלקיחה, כי נביא הוא, מתוך דבריו למד לומר אחותי היא, כי כשאכסנאי בא לעיר אין שואלין אותו על עסקי אשתו, אלא על עסקי אכילה ושתיה, ואתם ששאלתם אותו על אשתו, לכך דאג ואמר כך:
5
ו׳מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. א"ר חלבו בכל מקום היתה הרווחה מקדמתך:
6
ז׳ויהי כאשר התעו. א"ר חנינא הלוי נדרש הדין קרא תלת אפין וניפוק ידוי, בשעה שבקשו א"ה להזדזוג לי להורגו עד שאני בבית אבי [נתקיים עלי הקב"ה, ובשעה] שבקשו להתעותי מדרכי, נגלה עלי הקב"ה, ואמר לי לך לך (בראשית יב א). וכשבקשו להתעותי מדרך הקב"ה העמיד לי שני גדולים מבית אבי שם ועבר, והם היו מתריסין בהם:
7
ח׳הנה הוא לך כסות עינים. שתעשה לך כסות שיהיו הכל מביטין בה ולא ביופייך:
8
ט׳כסות עינים. א"ר ברכי' שתהא מטרונא מכוסה מן העין, כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד), ר"ל אמר ביקש להקנותה בפני בעלה שיאמרו בני אדם כל השנים הללו היתה אצלו ולא עשה לה דבר משונה ובא זה לילה אחד ועשה לה כל השבח הזה. בפ' החובל בחבירו אמרינן א"ר יצחק אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר הנה הוא לך כסות עינים, אמר אבימלך הואיל וכיסתה ממני ולא גלית לי שאתה אשת איש וגרמת לי כל הצער הזה יהי רצון שיהיו לך בנים כסות עינים, ונתקיים בזרעה, שנא' ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות (בראשית כז א):
9
י׳ואת כל ונוכחת. אמר לה כבר תוכחה דההיא גברא גביה, מפני שמרד ביך וריחקה מאצלו באומרו אחותי היא, לפיכך המעט הזה שהיא מציאתך וראוי להיות שלו יהי' שלך, והיכן מצינו שהתורה הסכימה על דבריו, דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' דנרין בשבת, כנגד שבעה מלאכות שחייבת לעשות לבעלה, טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקת את בנה ומצעת המטה ועושת בצמר, לפיכך פוחתין לה מכתובתה ז' דינרין בכל שבת, ומכריזין עלי' ארבע שבתות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים לה הוי יודעת שאפי' כתובתך מאה מנה הפסדת, והוא דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' בתשמיש, שצערו של איש קשה משל אשה. שנא' ויהי כי הציקה לו [בדבריה] כל הימים ותאלצהו (שופטים טז טז), שהיתה שומטת עצמה מתחתיו בשעת גמר תשמיש, דכתיב ותקצר נפשו למות (שם שם), א"ר יוחנן הוא קצר נפשו למות והיא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר, אבל אמרה מאיס עלי, כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ, וכדומה להם, לא כייפינן לה, ומורדת אע"פ דתפסה מידי דכתיב לה בעלה בכתובתה, מפקינן מינה, ומהדרינן לי' לבעל, אבל מידי דאייתת מבית אביה בין תפשת ובין לא תפשת מגבינן לה מה דאיתא בעינא ודליתי' בעיני' מגבינין לה דמי, והמורד על אשתו, שמרחקה בטהרתה מתשמיש, מוסיפין ב"ד על כתובתה שלשה דינרין בשבת כנגד שלשה דברים שהוא חייב לה שאר כסות ועונה. והמורד על אשתו, וחוזר בו לרצון חכמים אין כופין אותו להוציא, אלא יקיים, ואם נתארמלה לאחר הקיום אינה גובה תוס' זו זולתי כשנתגרשה בתוך המרד, אבל המורדת על בעלה יהיב לה גט לאלתר ויהיב לה כתובתה שבעה דינרין פחות לכל שבוע משך ימי המרד, ומה שהביאה מבית אביה גובה את הכל ואין לה מזונות כל זמן שהיא במרדה ולא בלאות כשהיא יוצאת:
10
י״אכי עצר עצר ה'. רבותינו אנשי עיר הקדש דרשו נאמר עצירה בפה, ועצירה בגרון, עצירה בעין, ועצירה באוזן, עצירה מלמעלה, ועצירה מלמטה, והכל אומרים על דבר שרה אשת אברהם:
11
י״באמר ר' ברכיה כל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואמרה רבש"ע אברהם יוצא בהבטחה ואני באמנה, אברהם חוץ לסירה, ואני נידונה בסירה, אמר לה הקב"ה כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל יאמרו על דבר שרה אשת אברהם שהיא ראויה לו:
12
י״גא"ר לוי כל אותו הלילה המלאך עומד (ומלגבין) [ומגלבין] בידו, אם אמרה לו שרה מחי הוי מחי, ואם אמרה לו שבוק הוי שביק, כל כך למה, שהיתה אומרת לו אשת אברהם אני, ולא הי' משלחה, וכן אתה דורש בפרעה. ר' אליעזר בן יעקב אומר שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך נלקה בעיצור, מניין ליתן את האמור בזה לשל זה, נאמר כאן על דבר שרה, ונאמר להלן על דבר שרי, לגזירה שוה:
13
י״דירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמיך ליה פרשת פקדונות, א"ר אחא אמר הקב"ה בעל פקדונות אני, עמלק הפקיד אצלי חבילה של קוצים, שהי' מחתך זמורות ומשליכן כלפי מעלה, והחזרתי לו קוצים, שנא' פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (ש"א טו ב), שרה הפקידה אצלי צדקה וגמילות חסדים, ואני מחזיר לה, שנא' וה' פקד את שרה, א"ר יצחק כתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה כח), וזו נכנסה לבית פרעה ויצאתה טהורה, לבית אבימלך ויצאת טהורה, דין היא שתפקד בבן זכר, לכן נסמכו הפרשיות זו לזו:
14
ט״וכל מעשה אבימלך היתה בתכלית ניסן והמתין הקב"ה לפוקדה לטובה עד ר"ה כדי שלא יאמרו גרוף הי' הולד מבית אבימלך:
15