מדרש שכל טוב, בראשית כ״ב:ט״זMidrash Sekhel Tov, Bereshit 22:16
א׳ויאמר בי נשבעתי נאם ה'. שכן אמר ה', יש נאום שהוא לשון עבר, כלומר אם בין שסמוך לשם קודש, כגון נאום ה', בין שסמוך לשם חול, כגון נאום בלעם (במדבר כד ג), ויש נאום שהוא מאמר ממש, והכרת אותותם, כל נאום שהוא חסר ו' הרי הוא לשון עבר, וכל שהוא מאמר ממש מלא ו', כגון נאם פשע (תהלים לו ב), כאן נשבע המלאך בעצמו ויאמר נאום ה', כך אמר ה', כדרך הנביאים שאומרים נאום ה', ומה צורך לשבועה זו, שידע שלא יניסהו עוד:
1
ב׳כי יען אשר עשית את הדבר הזה. ששקול כנגד הכל:
2
ג׳ולא חשכת את בנך את יחידך. מלעשות רצון בורא:
3
ד׳בקריאה ראשונה נאמר ממני, בשני' לא נאמר ממני, וזה אמיתת הדבר על דרך הפשט, כי בתחלה קראו המלאך שיסכים לדבר הקב"ה, וכן דרך העולם כשהמלך רוצה לדבר פותח עבדו, ואומר שמעו לדברי המלך, וכיון שהעם שותקים המלך מדבר, וכן המלאך קראו והשיב הנני, לאחר כך דיבר הקב"ה שנא' אל תשלח ידך, וכבר דרש ר' יהודה שהשמיע הקב"ה קולו מבין שני הכרובים ואמר אל תשלח ידך וגו', ולכך סיים ממני, ממה שציויתיך לעשות בו, אכן בקריאה השנית לא נאמר ממני, כי הם דברי המלאך במצות הבורא, ולא ראוי מלאך לומר ממני, דקם לי' בדרבה מני':
4