מדרש שכל טוב, בראשית כ״ז:כ״חMidrash Sekhel Tov, Bereshit 27:28
א׳ויתן לך. אם היה תחלת הענין היה לו לומר יתן, אלא מפני שהוא סמוך לברכות הראשונים, שנאמר ויברכהו, שדימהו לגן עדן שבירכו ה', לכך התחיל לומר ויתן, ו' מוסיף על ענין ראשון, שבתחלה בירכו בריח, ועכשיו הוא מברכו במאכל שני לו:
1
ב׳מטל השמים. ולא שתהא הארץ מליחה:
2
ג׳ומשמני הארץ. ולא שאמר קצת בעינן מצאנך ומגרנך אלא כך אמר עיקר ריח ארצך לא יהא מימי אוקינוס אלא מאוצר הטוב של ברכה, כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה (תהלים קלג ג):
3
ד׳ומשמני. דושנה של ארץ. כמו כן תהנה בזרעך ובנטיעתך לא שילקו אחרי עלותם, אלא יהיו לרוב דגן ותירוש, והוא הדין לשאר פירות, ומפני מה פרט לאלו, מפני שהם עיקר, תלה כולן באלו, למה נקרא דגן שמדגין את הגוף, תירוש שכך גזר הקב"ה שתהא ראש לכל הבשמים, והכי אמרינן בנזיקין בב"ב כדברי ר' בנאה בריש כל מרעין אנא דם בריש כל' אסוון אנא חמר באתר דלית חמר תמן מתבעי סממנין:
4