מדרש שכל טוב, בראשית ל״ב:כ״הMidrash Sekhel Tov, Bereshit 32:25
א׳ויותר יעקב לבדו. לאחר שהעביר כל אשר לו חקר לראות שמא שכח כלום. לימדך תורה דרך ארץ שיחפוש אדם מקום שחנה שם קודם שיסע משם:
1
ב׳ויאבק איש עמו. זה שר של אדום שנידבק להלחם אתו, וכה"א כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים (שם לג י), וכתיב וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה), ודומה לו בדברי רבותינו בפרק ארבע מיתות, אמר רב יהודה אמר רבא יודעין היו ישראל בע"ז שאין בה ממש [ולא עבדו ע"ז] אלא להתיר להם עריות בפרהסיא, ואותבינן כזכר בניהם מזבחותם וגו' (ירמיה יז ב), אלמא דחביבא היא בעיניהם, ומתרצינן בתר דאביקו ביה:
2
ג׳ובפרק ראשון דע"ז תנן ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור, ואמרינן סתמא דקאמר חיטי חיוורתא וכו', ומסקינן כי היכי דאביק ביה איהו הכא נמי אביקי ביה אחרינא. ורבותינו דימו ויאבק לאבק ועפר, כיון שבא המלאך להזיקו תלה יעקב עינו לשמים, ראה המלאך שכינה עומדת לעזרת יעקב, מיד הרפיש עצמו לפניו, אמר ר' ברכיה אין אנו יודעין מי ניצח, אם המלאך אם יעקב, מדכתיב ויאבק איש עמו, הוי אומר איש אשר עמו נתמלא אבק, וכתיב וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה), בכה המלאך ונתחנן לו ליעקב, הוי אומר יעקב ניצח:
3
ד׳עד עלות השחר. זמן שבני אלהים מצויין לקלס, שנאמר [ברן] יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים (איוב לח ז):
4