מדרש שכל טוב, בראשית ל״ה:כ״בMidrash Sekhel Tov, Bereshit 35:22
א׳ויהי בשכון ישראל בארץ ההוא וילך ראובן. הלך וראה מצעתה של בלהה מתוקן ובעלה רוצה להזדקק לה:
1
ב׳וישכב את בלהה. חלילה לנו ממנו לדרוש הדבר כקריאתה, כי לא נכתב וישכב, אלא להזהיר אדם מן העבירה, ולהרחיק מן הכיעור, ומן הדומה לו, וכן דרשו רבותינו מנוקה היה אותו הצדיק מאותו העון שאי אפשר שבניו עומדין בהר עבל, ואומר ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כז כ), והוא אומר וישכב את בלהה, אלא מלמד שתבע עלבון אמו, [אמר] אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחתה תהא צרה לאמי, עמד ובלבל מצעותיה, זש"ה כי עלית משכבי אביך (בראשית מט ד), והעלה עליו הכתוב כאילו שכבה:
2
ג׳פילגש אביו. מהו פילגש פילוג שימוש:
3
ד׳וישמע ישראל. שמע מה שעשה ראובן כבש כעסו ולא קיללו, לא לו ולא לזרעו, כמו שעשה נח, ללמד שיש יתרון לחכם מן הכסיל:
4
ה׳ויהיו בני יעקב שנים עשר. הפסוק הוא מופלג לשנים וריוח בתוך, ללמדך שאפי' בשעת קלקולו אין מיחסין תחלה אלא לראובן, שהרי הזכיר חטאו, וסמוך לו ויהיו בני יעקב שנים עשר, שכולם כשרים, א"ר סימון קשה לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסין ממקומן, (מט) שנא' [ובני] ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו (ליוסף) [לבני יוסף בן ישראל], ולא להתיחס לבכורה (דה"א ה א). ר' לוי ור' סימון חד אמר לא להתיחס ראובן, וחד אמר לא להתייחס יוסף, וקיימא לן כמאן דאמר לא להתייחס יוסף לבכור, לומר בכורות ממון ניטלה הימנו להתכפר לו בכך, וזו היא שכם, ולא בכורת יוחסין:
5