מדרש שכל טוב, בראשית ל״ו:כ״דMidrash Sekhel Tov, Bereshit 36:24
א׳ואלה בני צבעון. צבעון הוא צבוע ובנו איה עוף טמא, כדכתיב הראה ואת האיה (דברים יד יג). ו' של ואיה יתירה היא, ואינה נדרשת להוסיף על הענין, כי לא הוזכר הכתוב בן לצבעון לפני איה, ובדברי הימים (דה"א א מ) כתיב איה בלא ו' ויש מרבותינו אומרים כי ו' של איה מיסוד השם היא כמו ופסי, (במדבר יג יד), ואינה טפילה כשאר ווי"ן, שהן בראשית שמות, כמו ו' ודישן ואצר, וכל שמות שאחרי ריעיהן, אלא מעיקר השם היא, כי לא הזכיר לצבעון בן לפני זה. ואני אומר א"כ היא היתה ראויה הו' להיות נפתחת כוי"ו של ופסי והאל"ף רפויה, אבל השבא שתחתיה היא מטפלת. וענה הוא ענה הנזכר למעלה בפסוק אלה בני שעיר החורי (פסוק כ), הן בן אשתו של שעיר אמו של צבעון הוא בנו של צבעון ממש, מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה את ענה, ואקשינין דילמא תרי ענה הוו, ומתרץ רב פפא אנא אימר מילתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו רבה, אמר קרא הוא ענה, הוא ענה דמעיקרא, פי' הוא הנזכר בפסוק אלה בני שעיר החורי כדדרשנו, וזה ענה היה אביה של אהליבמה ואשת עשו היתה, שנאמר ואהליבמה בת ענה בת צבעון, וצבעון אבי אביה הוא, וקראה הכתוב בת צבעון, לפי שהיה שטוף בזימה, וכשם שבא על אמו, כך בא על כלתו ולא נתברר לפני הדור אם היא בת הבעל או בת הבועל, ומה שרוב מקומה כתיב בת ענה, לפי שרוב בעילות אחר הבעל:
1
ב׳אשר מצא את הימים. אלו בריות רעות של כלאים שאימתן מוטלת על הבריות, ומה עשה ענה, בשביל שהיה ממזר הביא ממזרות לעולם, והביא סוסיא וזיווג לה חמור ויצאה ממנה פרידה, אמר הקב"ה אני לא בראתי בריה של היזק ואתה הבאת לעולם, חייך אף אני בורא בריה של היזק, הביא בגזירתו חכינה ונזדווג לה חרדון, ויצא ממנה חברבר, מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר וחי, ושבעטתו פרדה לבנה וחי, לקץ ימים ברעותו את החמורים לצבעון אביו, מצא בריות רעות הללו ונכנסה אימתן בלבו וקראן יימים, לשון אימה, ודומה לו איום ונורא הוא (חבקוק א ז):
2
ג׳ויש מפרשים מצא הימים. כלומר הביא את האומים, מצא לשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט), יימים כמו ושני לאומים ממעיך וגו' (בראשית כה כג), ואין הדברים נראין כפתור ופרח. תני האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה להבראם, כלאים אימת נבראו, בימי ענה, כדדרשינן, א"ר יונתן כל שאזניה דקות וקטנות, אמה סוסה ואביה חמור. האש, ר' לוי אומר שלשים וששה שעות שמשה אורה בלי הפסק, י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת, וי"ב של יום שבת, וכיון ששקעה החמה בלילי שבת בראשית, בקשה האורה להיגנז, וחלק הקב"ה כבוד לשבת, שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב ג), במה ברכו באורה. המתינה האורה והיתה משמשת והולכת, התחילו הכל מקלסין להקב"ה, זש"ה תחת כל השמים (ישרוהו) [ישרהו] ואורו על כנפות הארץ (איוב לז ג), וכיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא, ונתיירא אדם הראשון ואמר זהו שנאמר לי ואתה תשופנו עקב (בראשית ג טו), שבא להזדווג, שנאמר ואומר אך חשך ישופני (תהלים קלט יא), מה עשה לו הקב"ה זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור, פתח וברך, ברוך בורא מאורי האש, וזש"ה ולילה אור בעדני (שם שם), אתיא כדשמואל דאמר מברכין על האור במוצאי שבת שהיא תחלת ברייתא, רב הונא אמר [בשם ר' יוחנן] אף ביום הכיפורים מברכין עליו, ובאור ששבת כל אותו היום:
3