מדרש שכל טוב, בראשית ל״ח:כ״הMidrash Sekhel Tov, Bereshit 38:25
א׳היא. אמר ר' חונא הוא כתיב, שהוא והיא צריכין לצאת לדון:
1
ב׳היא מוצאת. א"ר יודן מלמד שנתעלמו הערבונות ממנה ובקשה מלפני הקב"ה והמציאו לה, ודומה לדבר או מצא אבדה (ויקרא ה כב), מוצת כתיב מוצאת קרינן כשהיא באה לישרף, ודומה לדבר ויצת אש בציון (איכה ד יא):
2
ג׳והיא שלחה אל חמיה. כלומר דחמי לה, וכן אתה דורש בנעמי חמותה, דחמי עמה למידר:
3
ד׳לאמר. לומר לדיינים שאינה חייבת מיתה. אמרה מימי לא גמר אדם אחר ביאתו בי, ואם תאמרו שנכנסתי לחופה עם בניו, הרי לבני נח בעולת בעל יש נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ובניו של זה הי' מערים זרעם לאשפות ועוברים על גזירתו של הקב"ה, אלא:
4
ה׳לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. עד כאן דברי שליחות, מכאן ואילך באתה ודברה בעצמה:
5
ו׳ותאמר הכר נא. בקש לכפור אמרה לו בבקשה הכר נא את בוראך, ודע והגד למי החותמת והפתילים והמטה האלה:
6