מדרש שכל טוב, בראשית מ״ח:ז׳Midrash Sekhel Tov, Bereshit 48:7
א׳ואני בבואי מפדן. מה ענין זה אצל זה, אלא שצפה יעקב אבינו שדעתו של יוסף לשאול את אביו על רחל אמו מפני מה לא העלה אותה לקוברה במערת המכפלה, הואיל והיתה חביבה עליו ביותר, ועד שלא התחיל יוסף לשאלו, התחיל יעקב ואמר, ואני בבואי מפדן, כלומר ואני הייתי רוצה לומר לך על אמך, כי בבאי מפדן ארם מתה עלי רחל, עלי היתה עלבונה, לפי שאין האשה מתה אלא לבעלה, ואין איש מת אלא לאשתו, ושמא תאמר מפני מה לא קברתיה במערת המכפלה, הרי בארץ כנען קברתיה בגבול בית לחם, שהיא מובחרת מחברון, וכאלו היא קבורה במערת המכפלה, ואם תמצא לומר מערת המכפלה עדיפא, ששם האבות והאמהות, ומ"מ ראויה היתה להקבר עמהם, ומפני מה לא העליתי אותה לקוברה שם, ת"ל בדרך, שהיו עלי טרחות הדרך, והיה קיץ גדול ואבק בדרך, ולא הייתי יכול להעלותה מפני שהיה ארונה מתמלא אבק, ולא ראוי להשהותה מפני הכבוד, ואם תמצא לומר דרך קצרה היא משם עד מערת המכפלה, ת"ל בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, שעדיין היה רוב הארץ להלוך, ודומה למלת כברת הארץ, וכי כביר מצאה ידי (איוב לא כה), ירוע כבירים (שם לד כד), וילך מאתו כברת ארץ (מ"ב ה יט), הן אל כביר (איוב לו ה), כביר כח לב (שם שם), כולן מדוברין על אופן ריבוי:
1
ב׳לבא אפרתה. לבא לאפרת כ"ש לחברון ששם מערת המכפלה:
2
ג׳ואקברה שם בדרך אפרת. על אם הדרך קברתיה שיהו בניה עולין לארץ ישראל ורואין קבורתה וזוכרין אותה, וכן מצינו בשעה שהיו ישראל הולכין בגולה לבבל, כיון שעברו על קבורתה של רחל התחילה נשמתה בוכה, שנא' כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וגו' (ירמיה לא יד), והקב"ה ענה אותה ואמר לה מנעי קולך מבכי וגו' (שם שם טו):
3
ד׳היא בית לחם. ולמה נקראת אפרת, ששם יושבין משפחות נשואי בית פרץ, שנאמר ודוד בן איש אפרתי (ש"א יז יב), וכל מקום שנא' אפרת הוא לשון גדולה, וכן הוא אומר בן תחו בן צוף אפרתי (שם א א), ודומה לו בן פורת (בראשית מט כב):
4