מדרש שכל טוב, בראשית מ״ט:י״אMidrash Sekhel Tov, Bereshit 49:11
א׳אסרי. אז כשיקהה ויחליש כבוד אומות העולם ע"י מלך יהודה, יהא מלך זה אוסרי, כמו אוסר, ויו"ד שבסוף התיבה יפוי מלה היא, ודומה לדבר שכני סנה (דברים לג טז), שיו"ד יפוי המלה הוא, וה"ה למלת בני אתונו, כלומר בן אתונו, לפי שעובדי עבודה זרה קרויין חמורים, כדכתיב אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), ואומר שבו לכם פה עם החמור (בראשית כב ה), עם הדומה לחמור, לפיכך דימה אומות העולם לעייר בן אתון, וכך אומר יהי מלך העומד מיהודה אוסר וכובש לעבודת הגפן, עירו בנו של גוי, שהוא כובש ולנטיעת שרוקיו בני אתונו, כלומר בן הנכריות שיכבוש בני הגוים לכורמים ויוגבים:
1
ב׳ד"א תהא ארץ יהודה מצלחת בפירות שיאסור אדם עירו לגפן אחת ויטעיננו מיינו ולשורקה אחת בן אתונו ויטעיננו מפירותיה:
2
ג׳כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו. מדוברת על אופן מסוה, דהיינו מלבוש, ויסוד המלה סו בלבד, וכך אמר תהא ארצו משובחת וכרמיו עושין יין הרבה, וכשאדם הולך בין הגפנים כבס ביין, שמשפיע ונוטף מעצמו את לבושו, וביין אדום הדומה לדם יכבס סותו שלו סודר שעליו. גפן סתם בין טעונה ובין שאינה טעונה, שורקה היינו גפן שאין בה ענבים, שנא' ואנכי (נטעתי) [נטעתיך] שורק (ירמיה ב כא). שכן דרך העולם שאין נוטעין נטיעה כשהיא טעונה אלא כשהיא שרוקה:
3