מדרש שכל טוב, שמות י׳:כ׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 10:20
א׳ויחזק ה' את לב פרעה. כשדרשנו:
1
ב׳ורבותינו דרשו כי אני הכבדתי את לבו. הוספתי לו כבידות וטפשות כדי לטרדו מן העולם:
2
ג׳למען שיתי. לבעבור לחלשו, כענין נשתה גבורתם (ירמיה נא ל):
3
ד׳את אשר התעללתי. שעוללתי אותם כגפן כאשר עוללו את גפני:
4
ה׳יהי כן ה' עמכם. כלומר כשם שהיה עמי ידו לרעה מיום ששמעתי את שמעו, כן יהיה עמכם, ולדעתו מקלל הוא, וכה"א בסוף פסוק ראו כי רעה נגד פניכם, זה בעל צפון, אמר להם נגד דרכיכם טעותי עומד ותהי ידו עליכם:
5
ו׳לא נשאר ארבה אחד. לפי שמתוך צרתם שמחו על מכת ארבה, והיו הורגין את הארבה ומולחין אותו לרוב מאד, וכשהפך הקב"ה רוח ים נשאם כמוץ אשר תדפנו רוח, כך נשאו מכל מקום שהיו מלוחים שם, והטילם לתוך הים, להודיעם גבורות הבורא שאינו מניח לחוטא להיות נשכר:
6
ז׳ירויחו דורשי הפרשה וישכילו. וסמוך לה פרשת האופל. בברד ובארבה שלח והעיד והתרה בהם, ובחושך לא התרה בהם, לפי שהיו מותרין ועומדין בשתי אלו ולמה לקו במכת חשך, לפי שהיה מצרי תופש בעברי, ואומר לו עמוד לפני עד שאני סועד, והנר יהא מונח על ראשך, ולא תזוז, שאם אתה זז לכאן ולכאן, אני חותך את ראשך בסייף, לפיכך שלח חשך ויחשיך. כשיעור ג' ימים היה חשך אפילה, דהוי דבר הנברא כעין ענן, ועוביו כדינר זהב, ואפי' אם היו מדליקין נרות היה החשך מכבה אותן, כמו שאומרים בני אדם על חשך שבהרי חשך שאם אדם מדליק שם נרות אינו דולק מפני החשך, ושלשת ימים אחרים היה חשך בלי אפילה, בשלשה ימים הראשונים לא קמו איש מתחתיו, והיו ישראל נכנסין לבתיהן של מצריים, ונוטלין נכסיהן ואינם מרגישים, אלא היו נלאין ומתחרטין על מה שהכעיסו את משה ואת אהרן בדברים. כי כשנהפך המטה לנחש היו סבורין שמשה ואהרן כשפנים הם, אמר להם פרעה וכי תבן אתם מכניסין לעופרים, כלומר עופריים מקום מלא תבן, ומשם היו מוציאין תבן לשארי עיירות, כך מפני מה אתם באים לעשות כשפים במצרים מקום שמלא כשפים, אמר לו משה למתא דירקא ירקא שקיל, כלומר לעיר שהיא מלאה ירקות לשם הולך ירקות, שאין הדבר נמכר בטוב אלא במקום שרגילין בו, ואע"פ שארץ מצרים מלאה כשפים, מעשי אלהים גדולים מהם, וכיון שלא קמו מתחתיו ג' ימים נלאו, והוסיף הקב"ה ג' ימים אחרים חשך בלי אפילה, לפי שהיו בישראל רשעים גמורים זדים שנדבקו בגילולי מצרים ולא היו רוצין לצאת ממצרים, והמיתם הקב"ה בשלשת ימי החשך, שנאמר וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים (שמות יג יח). ר' נהוראי אמר לא אחד מחמש מאות עלו, שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל טז ז), ואומר ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א ז), שהיתה אשה יולדת ששה בכרס אחד, ואימתי מתו, בשלשת ימי החשך, שנאמר לא ראו איש את אחיו (שמות י כג), והיו ישראל קוברין את מתיהן, ונותנין שבח להקב"ה שאין שונאיהן רואים בקבורתם של אחיהם, וכה"א איש גילולי עיניהם לא השליכו ואת גילולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם [לכלות אפי בהם] בתוך ארץ מצרים (יחזקאל כ ח):
7
ח׳ויום השביעי התחיל להאיר:
8