מדרש שכל טוב, שמות י״ב:ל״דMidrash Sekhel Tov, Shemot 12:34
א׳וישא העם את בצקו. לפי שאמר העם שהוא לשון יחיד, כדכתיב עם גדול ורב (דברים ב י), לכך נאמר בצקו לשון יחיד. בצק היינו עיסה שנילושה ולא נאפית, וכה"א מלוש בצק עד חומצתו (הושע ז ד), ובדברי רבותינו בצק שתחת הצפורן, דהיינו צואה דק כבצק, ומסלסלי התורה אומרים כי צק לבד הם יסוד התיבה, ודומה לו בצקת עפר למוצק (איוב לח לח), וכל דומיהן. ואין למלת בצק דמיון במקרא זולתי ורגלך לא בצקה (דברים ח ד), כלומר לא הלכו יחף להיותה מטוטשת מטיט היות נילוש עליה:
1
ב׳טרם יחמץ. מגיד שלשו את העיסה ולא הספיקו לחומצה עד שנגאלו:
2
ג׳משארותם צרורות בשמלותם. מתוך שהיו מתעסקין להחמיץ בצקם היו צוררים את המשארת, דהיינו עריבה שהעיסה נילושית בתוכה, כדכתיב ובתנוריך ובמשארותיך (שמות ז כח), וצוררין את העריבות שהבצק בתוכם בשמלתם, כדי שתחמיץ מהר ונגאלו לאלתר, ונטלו את העריבות על שכמם שלא הספיקו לעומסן על הבהמות.:
3
ד׳ורבותינו דרשו משארותם אלו שירי מצה ומרור, אתה אומר כן או אינו אלא שירי פסחים, כשהוא אומר ולא תותירו ממנו עד בקר (לעיל פסוק י), הרי שירי פסח אמור, הא מה ת"ל משארתם, אלו שירי מצה ומרור:
4
ה׳צרורות בשמלותם על שכמם. ר' נתן אומר וכי לא הי' להם בהמות, והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה וגו' (פסוק לח), אלא מה ת"ל על שכמם, ללמדך שהי' ישראל מחבבין את המצוות:
5
ו׳משארותם. תרגם אונקלוס מותר אצוותהון, וכן נמי ובמשארותיך (שמות ז כח), מתרגימינן ובאצוותך, דהיינו תנור מלא פת, ודומה לו בדברי רבותינו נכס ליה חד תור אפא ליה חד אצווא (ופיתא) [דפיתא], דהיינו תנור מלא פת, במדרש ויהי בשלח פרעה, וכשבאו לסוכות אפו את הבצק:
6