מדרש שכל טוב, שמות י״ב:נ״אMidrash Sekhel Tov, Shemot 12:51
א׳ויהי בעצם היום הזה. בעצומו של יום חמשה עשר בניסן:
1
ב׳הוציא ה'. ששכינתו היתה מהלכת לפניהם:
2
ג׳את בני ישראל. המתייחסים אחר ישראל אביהם:
3
ד׳מארץ מצרים. מארצם של מצירים:
4
ה׳על צבאותם. דהיינו למשפחותם לבית אבותם:
5
ו׳ורבותינו דרשו ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר. יש פרשה שהיא כוללת בתחלה ופורטת בסוף, ויש פורטת בתחלה וכוללת בסופה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט ו), פרט. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שם שם), כלל. זאת חקת התורה (במדבר יט ב), כלל. ויקחו אליך פרה (שם שם) פרט. זאת חקת הפסח, כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. ויש שהיא כוללת בתחלה וכוללת בסוף ופורטת בסוף, כגון ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' (דברים יד כו), ומה בין כלל ופרט, שהרי אין בכלל אלא מה שבפרט, לבין כלל ופרט וכלל, שאין אדם דן אלא כעין הפרט, הכי מפרשין במס' נזיר כלל בתראי מה אהני דאי הוו להו כלל ופרט לבד, אין בכלל אלא מה שנתפרש בפרט בלבד, ואי הוי להו כלל ופרט וכלל, אהני כללא בתרא לדון אותו כעין הפרט אע"ג דלא דמי לי' לכל מילי אלא מעין מה דמיפרט בי'. שנאמר בכסף מעשר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך (שם), כלל, יכול אפי' כמהין ופטריאות, ת"ל בבקר ובצאן וביין ובשכר (שם) פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך (שם), חזר וכלל, לרבות כל הדומה לבקר ולצאן וליין ולשכר, דהיינו וולדות הארץ ופירי מפירי, שאם לא כלל האחרון לא הייתי מרבה ממנו כלום אלא מה בפרט, דהיינו בקר וצאן ויין ושכר, בא כלל האחרון וריבה וולדות הארץ ופרי מפירי שהן מעין בקר וצאן ויין ושכר, וזה הפרש בין כלל אחד לשני כללות:
6
ז׳ומלתה אותו אז יאכל בו. למה נאמר, להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפי' שעה אחת, ואע"פ שחזר הבשר וחפה את העטרה. אינו מעכב לא לאכול בפסח ולא לאכול בתרומה, ועל זה נימנו רבותינו [בלוד] ואמרו אינו חוצץ לטומאה:
7
ח׳המול לו כל זכר ואז יקרב לו לעשותו. למה נאמר, הרי שהיו לפניו שתי מצות מצות הפסח ומצות מילה, איני יודע אי זהו מהם מקדים, כשהוא אומר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, הרי מקדים מצות מילה למצות פסח:
8
ט׳ר' יונתן אומר אין ת"ל המול לו, כלומר דמצי למימר ימול כל זכריו, ומה ת"ל לו, ללמד על העבד שטבל לפני רבו שיצא לחירות, ומעשה בבלוריא שטבלו מקצת שפחותי' בפניה, ומקצתן שלא בפני', ובא מעשה לפני החכמים ואמרו את שטבלו בפניה בנות חורין, ואת שטבלו שלא בפניה משועבדות, ואעפ"כ משמשות היו אותה עד יום מותה:
9
י׳ירויחו דורשי פרשת הזבח ויבינו בה וסמוך לה פרשת הקדש בכורות, ולמה נסמכה, לומר לך אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור לפדותך במצרים, לפיכך לקחתי לשמי כל בכוריך, ולא אמרתי שתקדישם, אלא כדי שתקבל שכר עליהם, וכיוצא בה וביער עליה הכהן עצים (ויקרא ו ה), למה נאמר, והלא כבר נאמר ולבנון אין די בער (ישעי' מ טז), הא מה ת"ל ובער עליה הכהן עצים, כדי שתקבל שכר, כיוצא בו את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (שמות כט לט), למה נאמר והלא כבר נאמר וחייתו אין די עולה (ישעי' מ טז), הא מה ת"ל את הכבש אחד תעשה, כדי שתקבל שכר, כיוצא בו ועשו לי מקדש (שמות כה ח), והלא כבר נאמר הן השמים ושמי השמים לא יכלכלך (מ"א ח כז), ומה ת"ל ועשו לי מקדש, כדי שתקבל שכר, כיוצא בו אתם נצבים היום כולכם וגו' טפכם ונשיכם (דברים כט ט וי), וכי מה טף זה יודע להבחין בין טוב לרע, אלא ליתן שכר לאבות לרבות שכר עושי רצונו, לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעי' מב כא):
10