מדרש שכל טוב, שמות י״ב:ו׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 12:6
א׳והיה לכם למשמרת. להוציא פסח דורות שפסח מצרים מקחו מבעשור ופסח דורות כל זמן שירצו ולמה נאמר, לפי שהוא אומר משכו וקחו לכם צאן (פסוק כא), אמרו ישראל למשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו (שמות ח כב), אמר להם קחו ויהי' לכם למשמרת, ואתם מבינים מן הלקיחה שכשם שאין עושין לכם כלום על הקשירה, כך לא יעשו לכם כלום על השחיטה:
1
ב׳עד ארבעה עשר יום לחדש הזה. שמריהו עד י"ד ושחטיהו בי"ד, מגיד שהיו מבקרין אותו, פי' שמא נפל בו מום ארבעת ימים קודם לשחיטתו, מכאן אתה דן על התמיד, נאמרה שמירה בפסח, ונאמרה שמירה בתמיד, שנא' תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח ב), מה שמירה האמורה בפסח מצרים מבקרין אותו ד' ימים קודם לשחיטתו, אף שמירה האמורה בתמיד מבקרין אותו ד' ימים קודם לשחיטתו, מכאן אמרו אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין מלשכת הטלאים כדי לשבת, ושני ימים של ר"ה מוסיפין לעולם דהוי ד' ימים קודם יו"ט, שאם אירע יום חמישי ויום ששי יו"ט הוי יום ראשון ושני ושלישי ורביעי קודם לי"ט ד' ימים:
2
ג׳ושחטו אותו. בין בחול ובין בשבת, שנא' בפסח במועדו (במדבר ט ב), ונאמר בתמיד במועדו (שם כח ב), מה תמיד דוחה את השבת אף פסח דוחה את השבת:
3
ד׳ושחטו אותו. ר' אליעזר אומר מכאן שאם אין לישראל אלא פסח יחידי יוצאין מידי כרת:
4
ה׳כל קהל עדת ישראל. מכאן אמרו הפסח נשחט בשלש כיתות, קהל ועדה וישראל, נכנסה כת ראשונה נתמלאה העזרה ננעלו דלתות העזרה, תקעו והריעו ותקעו הכהנים עומדים שורות שורות, ובידיהן בזיכי כסף, ובזיכי זהב, שורה שכולה כסף כסף, שורה שכולה זהב זהב, ולא היו מעורבבים, ולא הי' לבזיכין שולים, שמא יניח ויקרש הדם. דבשלש פעמים ביום י"ד בניסן נכנסין בעזרה לשחוט פסחיהן, והכהנים עומדים שורות שורות, ממקום דריסת רגלי ישראל, עד המזבח, ובידיהן בזיכי כסף ובזיכי זהב, לקבל בהן את הדם, ולא היו לבזיכין שולים דמצי לאינחינהו ע"ג קרקע כדי שלא יניחם במקום אחד ויקרש הדם, אלא יאחזם בידו להוליך הדם לזרקו למזבח קודם שיקרש:
5
ו׳בין הערבים. ר' אומר הרי הוא אומר שם תזבח את הפסח בערב, שומעני כשמועו, תלמוד לומר מועד צאתך ממצרים (דברים טז ו), אימתי יצאו ישראל ממצרים, משש שעות ולמעלה, וכה"א ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' (שמות יב מא). ר' נתן אומר מנין לבין הערביים שהיא משש שעות ולמעלה, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנא' כי פנה היום (ונטו) [כי ינטו] צללי ערב (ירמיה ו ד). ותנן תמיד נשחט בשמנה שעות ומחצה, וקרב בתשעה ומחצה, וערב פסח נשחט בשבע ומחצה, והפסח ע"כ אחריו לעולם. ואמרינן בגמרא אמר רבא מצותו דתמיד מכי ינטו צללי ערב. דכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (שמות כט לט) משעה שהתחיל היום לערוב, משמע מתחילת שעה שביעית, הלכך כל השנה כולה אי ליכא נדרים ונדבות מצותה בתחלת שעה שביעית, ואי איכא נדרים ונדבות דבעינין להשלים כל קרבן, ואח"כ תמיד של בין הערבים אמר קרא והקטיר עלי' חלבי השלמים (ויקרא ו ה), השלם עליה כל הקרבנות מאחרינן לתמיד תרתי שעה ועבדינן לי' בשמנה ומחצה, וערבי פסחים דאיכא פסח אחריו מקדמינן ליה חדא שעתא ועבדינן ליה בשבעה ומחצה והפסח אחריו, חל ערב פסח להיות בערב שבת דאיכא נמי צלייתו דלא דחיא שבת מוקמינן ליה אדינא בשש ומחצה וקרב בשבעה ומחצה והפסח אחריו, שהרי בתמיד נאמר בין הערבים (במדבר ט ג), ופסח נאמר בין הערבים (שמות יב ו), ונאמר בו בערב. ותניא יאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים ונאמר בו בערב. אחר דבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים:
6