מדרש שכל טוב, שמות י״ד:י״טMidrash Sekhel Tov, Shemot 14:19
א׳ויסע מלאך האלהים. זה שדרשתי בפרשת הקשת שהיתה מידת הדין מתוחה כנגד מחנה ישראל לפניהם כדי שלא יעבורו אלא יאבדו מפני פסלו של מיכה שהי' עובר עמהם, שנא' ועבר בים צרה (זכרי' י יא), ומדת הדין ובימתה ומקטרגית היתה בענן, וזה שאמר הכתוב עריך תעור קשתך (חבקוק ג ט), כלומר בעת שרכבת על סוסיך כנגד סוס פרעה ורכבו מרכבותיך נראו להיות ישועה לישראל מיד מצרים:
1
ב׳עריה. כמו הוצאת מנדנה, כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל טז ז), תעור קשתך (חבקוק ג ט), ועוררת קשתך שהיתה אות שבועות בינך ובין כל בשר כשראו מראיתה מטות לעיניהם יהיו בוטחין כי אמרך סלה קיים ולא יאבדו ממי המבול ועכשו הערמה ערי' וגלית מדת הדין בה, ואעפ"י שברית בינך ובין כל בשר שלא יאבדו במי המבול נהרות תבקע הארץ בקעת ממי הנהרות לתוך ים סוף ודנת בהם פרעה וחילו, ראוך במדת הדין הרים יחילו וכל הענין, אלמא במראית הקשת נראתה מדת הדין וכה דן הקב"ה את פרעה ומצרים כשם שדן בה את דור המבול ומידת הרחמים ומליצה האחד ובימתה קפצה היא והיא לפניהם להזכיר ברית האבות ושבועתו להם ואהבת בניהם שהאמינו בדבר קדשו ויצאו והלכו אחריו וסילק הקב"ה את שתי המידות ובימותיהן והמקטרגין והמליצה לפני מחנה ישראל והיתה שכינת קדשו מהלכת לפניהם באויר הקודש והנכבד, ומתוך האויר הנכבד היו רואין בראיית לבבם את היד הגדולה. ורואין איך היא בעצמו עושה נוראות על הים ומראין אותו באצבע מכח ראיית לבם ונשמותם שרואות את השכינה ממש דומין להו כאילו רואין ממש בעיניהם, ולכך הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה, ולכך הוא אומר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב), כי הנשמה בריה היא כעין חגב בעל כנפיים, והיא רואה ומבנת את הגוף. כשהקב"ה היה מדבר עם הנביאים היה כבודו נראה לנשמותיהן שבתוך גופתם, והנשמה מראה ללב, והגוף היה מרגיש ומבין ויודע הדבר ושומעו באר היטב שמיעה ממש, אבל ראיית כבוד ממש לא נראה לנביא בעין, זולתי לנשמתו וללבו של נביא, אז העביר הקב"ה את מידת אלו לפני מחנה ישראל והוליכן מאחריהן, כדי להגן על ישראל וליפרע ממצרים שאל ר' נתן את רשב"י כל מקום אתה מוצא מלאך סמוך לשם קודש אין השם אלא בי"ה, שנא' וימצאה מלאך ה' (בראשית טז ז), וירא מלאך ה' (שמות ג ב), וכאן כתיב מלאך האלהים, אמר לי אין אלהים בכל מקום אלא דיין, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה [שעה] אם לנצל ואם ליאבד, לכך כתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל, כדי להגן עליהם. וילך מאחריהם, והשכינה עמדה לפניהם:
2
ג׳ויסע עמוד הענן מפניהם. שהיה הולך יומם לפניהם ולפי שקפצה שם בימת מידת הדין ומקטריגיה סילקו הקב"ה אותו היום מלפניהם וילך מאחריהם, העמיד בימת הדין כנגד מצרים והמלאך ופני עמוד הענן להגן על ישראל מאחריהם ולהחשיך למצריים, דומה הדבר לאדם שהיה מהלך בדרך, ובנו היה מהלך לפניו, באו ליסטים מלפניו ונתנו לאחוריו, באו מאחוריו ונתנו מלפניו, באו זאבין מאחריו ולסטים מלפניו, נטלו על זרועותיו, וכה"א ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי (הושע יא ג), התחיל הבן מצטער מן החמה, פירש עליו בגדו, שנא' פרס ענן למסך (תהלים קה לט), היה רעב הוציא לחם ויאכילו, שנא' הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד), צמא השקהו מים, שנא' ויוציא נוזלים מסלע וישק בתהומות רבה (תהלים עח טז):
3