מדרש שכל טוב, שמות י״ד:ל׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 14:30
א׳ויושע ה' ביום ההוא. באותו היום שנאמר בו ויהי באשמרת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים (לעיל פסוק כד), והיה יום שביעי של פסח וחמישי בשבת היה כי בששי בשבת שהוא יום ראשון של פסח נסעו מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפי החירות, וביום שני של פסח שהוא יום שבת ואחד בשבת ובשני בשבת נסעו האוקטורין להגיד לפרעה והלכו כל אותו היום וכן למחר שהוא יום שלישי בשבת כחצות היום הגיעו אצל פרעה והגידו לו כי ברח העם, ויהפך לבב פרעה ולב עבדיו לרדוף אחר ישראל ולמחרת שהוא רביעי בשבת והוא יום ששי של פסח רדפו אחרי ישראל כל אותו היום, והשיגו אותם היום קודם שקיעת החמה, וקודם שקיעת עמוד הענן, שהיה מהלך לפני מחנה ישראל והסיע הקב"ה את עמוד הענן קודם זמנו מלפניהם והעמידו מאחריהם, כשדרשנו לעיל, וכל אותו הלילה שהוא ליל חמישי בשבת שהוא ליל שביעי של פסח לא קרב זה אל זה, לא קרב מחנה ישראל למחנה מצרים, ולא מחנה מצרים למחנה ישראל, ובאשמורת הבקר השקיף הקב"ה למחנה מצרים בעמוד האש שלפני מחנה ישראל, ובעמוד הענן של אחריהם והממם, ומאתמול נבקע הים, וכל אותו הלילה הלכו בני ישראל בים עד הבקר, ומצרים אחריהם, ובבקר הממם וניערם, נמצא שביום שביעי של פסח שהוא יום מקרא קודש שהושיע הקב"ה את ישראל מיד מצרים, ומה ת"ל ויושע ה' את ישראל ביום ההוא, והלא ביום ראשון יצאו ביד רמה, אלא כשרדפו מצרים אחריהם והשיגום חונים על שפת הים והים סוגר לפניהם, ואין דרך להם לנוס, נמצא מסורין ביד מצרים כציפור שהיא נתונה ביד בן אדם, שאם יכבוש ידו עליה מעט, מיד היא נחנקת, כך ניצולו ישראל מיד מצרים, וכה"א נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עזרינו בשם ה' עושה שמים וארץ (תהלים קכד ז ח):
1
ב׳וירא ישראל את מצרים מת. דרך המקרא הוא לקרות את הגוי בלשון יחיד, פעמים לשון זכר, כגון וירא ישראל, וכגון ישראל נושע בה' (ישעי' מה יז), ופעמים לשון נקבה, כגון היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב), ותחזק מצרים (שמות יב לג), לפיכך כתיב וירא ישראל את מצרים מת:
2
ג׳מפני ד' דברים ראו ישראל את מצרים מתים, כדי שלא יאמרו ישראל כשם שעלינו מצד זה כך עלו מצרים מצד זה, ושלא יאמרו מצרים כשם שאנו מומתים בים, כך בני ישראל מומתים בים, ושיהיו הישראל נוטלין הביזה שהיתה עליהם שהיו טעונין כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות, ושיהיו ישראל נותנין עיניהם בהם ומוכיחין אותם, כדכתיב אוכיחך ואערכך לעיניך (תהלים נ כא):
3
ד׳מת על שפת הים. וכי מתים ממש היו, אלא מומתים ולא מתים, כענין שנא' והיה בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה יח):
4