מדרש שכל טוב, שמות ט״ו:י״דMidrash Sekhel Tov, Shemot 15:14
א׳שמעו עמים. כיון ששמעו אומות העולם כל הניסים הללו ושהקב"ה מגביה קרנן של ישראל ומכניסן לארץ, מיד ירגזון, אין רוגז אלא באדם שכועס ומנאץ בדברים, ודומה לו ואת התרגזך עלי (מ"ב יט כח), רגזו ואל תחטאו (תהלים ד ה), וראיה לדבר ויקלל מתרגמינן וארגיז, אמר להם הקב"ה שוטים כמה מלכים מלכו מכם, שנאמ' ואלה המלכים אשר מלכו (באדם) [בארץ אדום] (בראשית לו לא), וכמה שלטונים שלטו מכם, דכתיב אלוף לוטן אלוף שובל (שם שם כט), ולא כעסו ישראל עליכם ועכשו אתם מתרגזין עליהם, אף אני מייחד מלכותי עליהם ומרגיז אתכם, שנא' ה' מלך ירגזו עמים (תהלים צט א):
1
ב׳חיל אחז. אין חיל אלא זיעזוע, ודומה לו יחיל מדבר (תהלים כט ח), חיל כיולדה (שם מח ז) יחילו (לשמע) [כשמע] צר (ישעי' כג ה), ותתחלחל המלכה (אסתר ד ד), וכל דומיהן ועיקר חיל בני אדם במתנים, שנא' וחלחלה בכל מתנים (נחום ב יא), ולכך נאמר בו אחיזה שאוחז את האדם כאזור. כל אחז שהוא לשון אחיזה האל"ף קמוצה והחי"ת פתוחה בלבד, וכל שהוא שם אחד כגון אחז יחזקיהו כולו בקמץ:
2
ג׳חיל אחז יושבי פלשת. אמרו עכשיו באו ישראל ומעוררין על ערעורן של בני אפרים, דכתיב בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב (תהלי' עח ט), וכתיב (שותלח בנו זבד בנו) [וזבד בנו ושותלה בנו ועזר ואלעדה] והרגום אנשי גת הנולדים בארץ (דה"א ז כא), ובאין ובוזזין את נכסינו:
3