מדרש שכל טוב, שמות ט״ו:כ״אMidrash Sekhel Tov, Shemot 15:21
א׳ותען להם מרים. אין עניה אלא אמירה, ודומה לדבר ותענינה הנשים המשחקות (ש"א יח ז), עלו באר ענו לה (במדבר כא יז), ענו לה' בתודה (תהלים קמז ז), וכה"א ואין דובר אליו דבר וגו' (איוב ב יג), אחרי כן פתח איוב את פיהו ויען איוב ויאמר (שם ג א וב):
1
ב׳שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. מגיד הכתוב, שכשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, היא אומרת ראשי דברים. והן עונות וגומרות עמה:
2
ג׳ורבותינו דרשו. אז ישיר משה. ר' אומר אז שר משה לא נאמר אלא אז ישיר דמשמע לעתיד לבא, נמצאינו למדין שתחיית המתים מן התורה:
3
ד׳ובני ישראל. מלמד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל:
4
ה׳את השירה הזאת. עשר שירות הן, האחת שיר שנאמר במצרים, שנא' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעי' ל כט), השנית שירה זו על הים, שלישית שירה שאמרו על הבאר, שנא' אז ישיר ישראל (במדבר כא יז), הרביעית שירת האזינו השמים (דברים לב א), החמישית שירה שאמר יהושע, שנא' אז ידבר יהושע לה' (יהושע י יב), הששית דכתיב ותשר דבורה וברק (שופטים ה א), השביעית שירה שאמר דוד, שנא' וידבר דוד לה' (ש"ב כב א), השמינית שנא' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל א), וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו, דכתיב ויבן שלמה את הבית ויכלהו (מ"א ו יד), אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו, וכה"א אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' (תהלים קלב ד ה). התשיעית שירה שאמר יהושפט, שנא' ויועץ (יהושפט) [אל העם] ויעמד משוררים לה' (בהדרת) [ומהללים להדרת] קודש (ובצאת) [בצאת] לפני החלוץ (אומרים) [ואומרים] הודו לה' (כי טוב) כי לעולם חסדו (דה"ב כ כא), מה נשתנית הודייה זו מכל ההודייות, שבכולן נאמר בהן כי טוב, וכאן לא נאמר כי טוב, אלא כביכול אין שמחה לפניו במרום על אובדן של רשעים, וק"ו על אובדן של צדיקים, שאחד שקול כנגד כל העולם כולו, שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי י כה), העשירי לעתיד לבא, וכיון שמתחלת אין לה הפסק, שנא' שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט א), ואומר שירו לה' שיר חדש (ישעיה מב י), ואומר ביום ההוא יושר השיר הזה (שם כו א):
5
ו׳אשירה לה'. מלך בשר ודם כשנכנס למדינה מקלסין לפניו שהוא גבור, ואינו אלא חלש, עשיר והוא עני, חכם והוא טיפש, רחמני והוא אכזרי, דיין או נאמן, ואין בו כל המדות הללו, אלא שמחניפין לפניו, אבל מי שאמר והיה העולם כל המדות טובות יש בו, לפיכך אני מנחם ברבי שלמה אשר חברתי שכל טוב לכבודו, אשירה לה' שהוא גבור, שנא' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), ה' עזוז וגבור (תהלים כד ח), הוא עשיר דכתיב הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (דברים י יד), ואומר אשר לו הים והוא עשהו (תהלים צה ה), ואומר לי הכסף (אמר) [ולי הזהב נאום] ה' צבאות (חגי ב' ח), ואומר והעושר והכבוד מלפניך (דה"א כט יב), ואומר הן כל הנפשות לי הנה (יחזקאל יח ד). הוא חכם, דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ וגו' (משלי ג יט), עמו חכמה (ותבונה) וגבורה וגו' (משלי יב יג), וכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמי' י ז), הוא רחמן, כדכתיב ה' ה' אל רחום וחנון (שמות לד ו), ואומר כי אל רחום ה' אלהיך (דברים ד לא), ואומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלי' קמה ט), ואומר לה' אלהינו (הרחמן) [הרחמים] והסליחות (דניאל ט ט). הוא נאמן, דכתיב האל הנאמן שומר הברית והחסד (דברים ז ט), הוא דיין, דכתיב אל אמונה ואין עול (דברים לב ד), ואומר צדיק אתה ה' וישר משפטיך (תהלים קיט קלז):
6
ז׳וכל מידות הטובות יש בו לו נאה גדולה וגבורה מלכות ותפארת קדושה, ועוד שהוא משובח בכל ועל כל, שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט ז), ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו (שם שם ח), ואומר הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו (איוב טו טו), ק"ו לאדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז, בחייו בושה וכלימה באחריתו רימה ותולעת, איך יכול לומר זך לקחי ובר הייתי בעיניך, אלא להיות כל מעשיו לשם שמים, אולי ימצא חן לפניו, הוא ה' צבאות שהוא אות נאה ניכר בתוך צבא שלו, שנא' ואתא מרבבות קודש (דברים לג ב), אתא הוי בנו ריבבן קדישין דידיה, וכתיב דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה"ש ה י). וכתיב (אין) [מי] כמוך באלים ה' (שמות טו יא), ר' מאיר אומר אפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח כז), ר' אומר אפילו עוללים שבחוץ ויונקי שדים, שנא' מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח ג):
7
ח׳כי גאה גאה גאני וגאיתיו, גאני במצרים, דכתיב בני בכורי ישראל (שמות ד כב), אף אני גאיתיו במצרים ואמרתי לכבודו הללו יה הללו עבדי ה' (תהלים קיג א), גאני על הים, דכתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט), אף אני גאיתיו על הים, דכתיב אשירה לה'. גאה עכשיו ועתיד להתגאות, שנאמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם וגו' (ישעי' ב יב):
8
ט׳רמה בים. כיון שראו ישראל שרה של מלכות נופל, התחילו ליתן לו שבח, וכה"א חזה הוית עד די כורסוון (רמא) [רמיו] (דניאל ז ט), וכן את מוצא שאין הקב"ה נפרע מן המלכיות לעתיד לבא עד שיפרע משריהם תחילה, שנא' ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום (ישעי' כד כא), ואח"כ ועל מלכי האדמה (שם שם), וכתיב כי רותה בשמים חרבי (ישעי' לד ה), ואח"כ הנה על אדום תרד (שם שם):
9
י׳עזי. אין עוז אלא תורה. שנא' ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא). ד"א אין עוז אלא מלכות שנא' ה' בעזך ישמח מלך (שם כא ב), ואומר ויתן עוז למלכו (ש"א ב י). ד"א עוז ומסמך אתה לכל באי העולם אבל לי ביותר. זמרת אתה לבל באי העולם אבל לי ביותר. שאני עשיתיך אמירה אחת, שנא' ה' האמרת היום (דברים כו יז), ואתה עשיתני אמירה אחת, שנא' וה' האמירך היום (שם שם יח), כל אומות העולם אומרים שבחו של מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים ביותר וערב ביותר, שנא' ואתה קדוש יושב תהילות ישראל (תהלים כב ד), ואומר כי קולך ערב (שה"ש ב יד):
10
י״אזה אלי ואנוהו. ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקוניהו, אלא אתנאה לפניו במצוותיו, אעשה לכבודו טלית נאה ומצוייצת כהלכה. תפילין נאות, ספר תורה נאה, לולב נאה וסוכה נאה. אבא שאול אומר אנאה מעשיו במעשי, הוא צדיק אף אני צדיק, הוא רחמן אף אני רחמן, וכה"א אחרי ה' [אלהיכם] תלכו (דברים יג ה), אחר דרכו ואחר מעשיו:
11
י״באלי. לשון רחמים, שנא' אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב ב), אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג), אל רחום וחנון (שמות לד ו), אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח כז), אמרו זה אלי עמי נהג במדת הרחמים, ועם אבותי במדת הדין, שנאמר אלי. ד"א אלהי אבי וארוממנהו, לא כאדם שהולך לקדש אשה פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, אבל אני מלכה בת מלכים, אהובה בת אהובה, קדושה בת קדושים, טהורה בת טהורים:
12
י״גוארוממנהו כשישראל עושין רצונו של מקום, שמו מתרומם בעולם על ניסים וגבורות שהוא עושה להם, שנא' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה א), וכן אמרה רחב ונשמע וימס לבבינו כי ה' אלהיכם וגו' (שם ב יא), וכיון שעוברין על רצונו, שמו מתחלל בעולם על מה שאומות העולם גוזרין עליהן, שנא' ויבאו אל הגוים אשר באו (שמה) [שם] ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל לו כ), תרגם יונתן בן עוזיאל כדאמרין להון עממיא עם עמא דה' אילין יאבדין מארעא שכינתיה גלו:
13
י״דה' איש מלחמה, למה נאמר לפי שנגלה על הים כגיבור איש מלחמה, ובסיני נגלה כזקן מלא רחמים, שנא' ויראו את אלהי ישראל וגו' (שמות כד י), וכתיב לבושיו כתלג חיור ושער רישה כעמר (נקי) [נקא] (דניאל ז ט), ושלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שיש שתי רשויות, אלא ה' איש מלחמה ה' שמו, הוא שנלחם במצרים ועל הים, הוא שמו לשעבר, הוא שמו לעתיד לבא, הוא בעולם הזה, הוא לעולם הבא, שנא' ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי (דברים לב לט), ואומר אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעי' מא ד), מלך בשר ודם כשהוא עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להן אפסניות, אבל הקב"ה היה נלחם במצרים ומספק מים ומגדנים לישראל מתוך הים, שנא' לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), נותן לחם לכל בשר (שם שם כה):
14
ט״וה' איש מלחמה. אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה' (ירמי' כג כד), וכתיב מלא כל הארץ כבודו (ישעי' ו ג), ומה ת"ל איש מלחמה, אלא מפני חיבתכם ומפני קדושתכם אכנה שמי עליכם, וכן הוא אומר כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש (הושע יא ט):
15
ט״זתהומות יכסיומו. יונה ירד לתהום אחד, שנא' תהום יסובבני (יונה ב ו), ואלו ירדו לשני תהומות, יונה ירד למצולה אחת שנא' ותשליכני מצולה (יונה ב ד), ואלו ירדו לשתי מצולות, שנא' ירדו במצולות כמו אבן, כמו שמררו ישראל באבנים, שנא' וראיתם על האבנים (שמות א טז) סימן נתן להם כשהאשה כורעת לילד ירכותיו מצטננות כאבן, ואף הקב"ה עשה להם המים כאבנים והיו המים מכים על מקום האבנים לכך נאמר כמו אבן, ד"א כמו אבן, על שהקשו לבם כאבן, אבל אתה חסדך וטובך ורחמיך הרבים עלינו וימינך פשוטה לכל באי עולם, שנאמר ימינך ה' ב' פעמים ימינך לקבל שבים ולהושיעם בכוחך, ימינך ה' לשבר מזידין. ד"א ימינך ה' ב' פעמים כשישראל עושין רצון הקב"ה עושין שמאל ימין, שנא' ימינך ה' ימינך ה', וכשעוברין על רצונו עושין את הימין שמאל, שנא' השיב אחור ימינו (איכה ב ג), כשעושין רצונו כתיב חימה אין לי (ישעי' כז ד), כשעוברין על רצונו כתיב היה ה' כאויב (איכה ב ה). וחרה אף ה' בכם, כשעושין רצונו כתיב ה' ילחם לכם (שמות יד יד), כשעוברין על רצונו כתיב ויהפך להם לאויב (והיא) [הוא] נלחם בם (ישעי' סג י), כשעושין רצונו אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א ב), כשעוברין על רצונו כתיב היה ה' כאויב (איכה ב ה):
16
י״זתרעץ אויב. רעצת לא נאמר אלא תרעץ אויב, לעתיד לבא, וכה"א בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים (חבקוק ג יב), אויב זה עשו, שנא' וישטום עשו (בראשית כז מא), וכתיב ביה יען אמר האויב עליכם האח (יחזקאל לו ב):
17
י״חוברוב גאונך תהרוס קמיך. הרסתה לא נאמר אלא תהרוס, לעתיד לבא. קמינו לא נאמר אלא קמיך, מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל כאילו קם כנגד מי שאמר והיה העולם, וכה"א כי (כל) הנוגע (בהם) [בכם] נוגע בבבת עינו (זכרי' ב יב). ר' יהודה אומר בבבת עין לא נאמר אלא בבבת עינו. כביכול כלפי למעלה, אלא שכינה הכתוב, כיוצא בו כי מקללים להם בניו (ש"א ג יג), כיוצא בו למה שמתני למפגע לך (איוב ז כ), כיוצא בו (קדוש לא אמות) [אלהי קדושי לא נמות] (חבקוק א יב), כיוצא בו ההמיר גוי אלהים (ירמי' ב יא), כיוצא בו וימירו את כבודם (תהלים קו כ), כיוצא בו ואם ככה את עושה לי (במדבר יא טו), כיוצא בו והנה שלחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח יז), כיוצא בו אשר בצאתו מרחם אמו (במדבר יב יב), בכולן כינה הכתוב שלא להוציא דבר מגונה:
18
י״טתשלח חרונך. שלחת לא נאמר אלא תשלח, לעתיד לבא, שנא' שפוך חמתך (על) [אל] הגוים וגו' (תהלים עט ו), ומפני מה כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו (שם שם ז):
19
כ׳יאכלמו כקש. אכלמו לא נאמר אלא יאכלמו, לעתיד לבא, וכה"א והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדי' א יח), כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך, אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך, כך קולן של מצרים כשלקו היו קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר שמעו עמים ירגזון, וכן יהא לעתיד לבא, שנא' כאשר שמע למצרים יחילו לשמע צור (ישעי' כג ה), כל העצים כולן כשהם דולקים יש בהם ממש, אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש, וכן יהא במלכות הרשעה, שנא' ולא יהיה שריד לבית עשו כי פי ה' דבר (עובדי' א יח):
20
כ״אוברוח אפיך נערמו מים. לפי שאמרו הבה נתחכמה לו (שמות א י), לפיכך נתת ערמומית בהם והיו נלחמים בהם בכל מיני פורעניות:
21
כ״בנצבו כמו נד. כלומר נצבו כמו נד בנזלים, מה נד זה עומד צרור שאינו לא מוציא ולא מכניס, אף כך נשמותן של מצריים צרורה בהן לא מוציאין ולא מכניסין, עומדים מעולפין מרוח הים, עליהם נאמר ירתיח כסיר מצולה (איוב מא כג). ולישראל היה הים נודף ריח טוב כבשמים, ועליהם נאמר (ישישים) [ים ישים] כמרקחה (שם שם):
22
כ״גקפאו תהומות. עשאן כמין כיפה:
23
כ״דבלב ים. הים לא היה לו לב וניתן לו לב להפרע ממצריים ששמו לב לאבד את ישראל, השמים לא היה להם לב וניתן להם לב, והורידו מן לישראל, שאוהבים את הקב"ה בכל לבבם, שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד יא), האלה לא היה לה לב וניתן לה לב להפרע מאבשלום שנא' עודנו חי בלב האלה (ש"ב יח יד). בשביל שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל, שנא' ויגנוב אבשלום את לב ישראל (שם טו ו):
24
כ״האמר אויב. זש"ה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי טז א), אמר פרעה ולא היה יודע מה הוא אומר. נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן, אלא ארדוף קרי ביה ארדף אישג אחלק כלומר מורדף מושג אני להם מוחלק שללי ים, תמלאם אין כתיב כאן אלא תמלאמו, כלומר ממלאים הם נפשם ממני, תורישם ידי אין כתיב כאן אלא תורישמו, כלומר מוריש אני עושרי וכבודי להם:
25
כ״ואריק חרבי, אמר לבעול זכוריהם בענין שנא' והוריק חרבותם על יפי חכמתך (יחזקאל כח ז), לפי שגבה לבו בחכמתו השפילו הקב"ה וביזוהו כל אומות העולם:
26
כ״זמי כמוכה באלים ה'. באלו שמשמשין לפניך במרום, שנא' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט ז):
27
כ״חד"א מי כמוכה באלים. באלו שקוראין עצמן אלהות, כגון פרעה שאמר יאור לי ואני (עשיתני) [עשיתי] (יחזקאל כט ט), וסנחריב שאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הציל את ארצם מידי וגו' (ישעי' לו כ), ונבוכדנצר דכתיב ביה אעלה על במתי עב וגו' (שם יד יד), ונגיד צור, שנא' בן אדם אמור לנגיד צור [כה אמר ה' אלהים] יען (אמר בלבבך אלהים אתה) [גבה לבך ותאמר אל אני] וגו' (יחזקאל כח ב):
28
כ״טד"א מי כמוכה באלים. באלמים שרואה בעלבון בניך ושותק, שנא' החשיתי מעולם אחריש (ואתאפק) [אתאפק] (ישעי' מב יד), מכאן ואילך כיולדה אפעה (שם שם), והכי נמי דרשי דבי ר' ישמעאל כשנכנס טיטוס הרשע לבית קודש הקדשים ותפס בידו זונה והציע ספר תורה וקלקל עמה עליה, ועמד וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה הדם מבצבץ וכסבור הרג את עצמו, מיד עמד וחירף וגידף כלפי מעלה:
29
ל׳נורא תהלות. לא מעכשיו אלא מעולם:
30
ל״אעושה פלא. עשה אין כתיב כאן אלא עושה פלא לעתיד לבא, שנא' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו' כי אם חי ה' אשר העלה (ואשר הביא) וגו' (ירמי' טז יד וטו):
31
ל״בנהלת בעזך. בזכות התורה שהן עתידין לקבל, ואין עז אלא תורה, שנא' ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא), ואומר ועוז מלך משפט אהב (שם צט ד):
32
ל״גד"א בזכות מלכות בית דוד שהן עתידין לקבל, שנאמר ה' בעזך ישמח מלך (תהלים כא ב), ואומר ויתן עוז למלכו (ש"א ב י):
33
ל״דאל נוה קדשך. בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות, ואין נוה אלא בית המקדש, שנא' ואת נוהו השמו (תהלים עט ז), ואומר עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן (ישעי' לג כ):
34
ל״הבגדול זרועך ידמו כאבן. כיון שיצאו ישראל מן הים כינס עמלק את כל אומות העולם ואומר להם בואו ונעשה מלחמה עם ישראל, באותה שעה נתפלל משה ודממו כולן כאבן:
35
ל״וירויחו דורשי שירת הים וישכילו וסמוך לה פרשת מסע הראשונה:
36