מדרש שכל טוב, שמות ט״ו:כ״וMidrash Sekhel Tov, Shemot 15:26

א׳ויאמר אם שמוע תשמע. מכאן אמרו אם שומע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה, ואם שוכח אדם מצוה אחת סופו שמשכחין אותו מצות הרבה, שנא' והיה אם שכוח תשכח (דברים ח יט), מכאן אמרו בא לטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו, דברי ר' יהושע, ר' אליעזר המודעי אומר ויאמר אם שמוע, יכול רשות, ת"ל תשמע חובה היא ולא רשות:

ב׳לקול ה' אלהיך. הכליל כל התורה כולה בדבר זה, ועוד שכל מי ששומע דבר תורה מפי רבו כאילו עומד ומשמש לפני חי וקים לעולמים ושמע קול מפי הגבורה:

ג׳והישר בעיניו תעשה. זה משא ומתן. מלמד שכל הנושא באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה, והיינו דתנן איזה היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם:

ד׳והאזנת למצותיו. שתהא מטה אזניך לשמוע:

ה׳למצותיו. אלו הלכות שנאמרו על פה:

ו׳ושמרת כל חוקיו, אלו אזהרות של עריות, כדדרישית לעיל:

ז׳כל המחלה. כלומר מיני חולי שמחלין את הגוף:

ח׳אשר שמתי במצרים. אלו עשר מכות שבכללם לקו חמשים מכות:

ט׳לא אשים עליך. ומכיון דכתיב לא אשים עליך מה ת"ל כי אני רופאך, אלא כך אמר הקב"ה למשה, אמור להם לישראל כל זמן שהן שומעין כל מצוותי, ואין עוברין על אחת מהן, אינן נזוקין כלל, כיון שעוברין הריני מכה אותם, שנאמר והשיב בך את כל מדוי מצרים (דברים כח ס), כיון שחוזרין לפני בתשובה הריני מרפאם, שהרי דבר תורה שנתתי לכם, הם חיים לכם, הם רפואה לכם, וכה"א כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא:

י׳ורבותינו דרשו ויסע משה. ר' יהושע אומר נסיעה זו נסעו ישראל על פי משה, ושאר כל המסעות כולן לא נסעו אלא על פי הגבורה, שנא' על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו (במדבר ט יח). ר"א אומר אף כאן ע"פ הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים או בשלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה וכאן לא נסעו אלא על פי הגבורה, ואלא מה ת"ל ויסע משה את ישראל, אלא להודיע שבחן של ישראל, שכיון שאמר להם משה קומו סעו, לא אמרו האיך אנו יוצאין לדרך במדבר, ואין בידינו מחיה, אלא האמינו והלכו אחרי משה, עליהם מפורש בקבלה כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמי' ב ב). ר' יהודה בר אילעי אומר ע"ז עברה עם ישראל בים, והסיעה משה מידם באותה שעה, שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף, מאותו דבר רע שהיה עמהם בים סוף:

י״אויצאו אל מדבר שור. היינו מדבר הגדול והנורא (דברים ח טו), ולמה נקרא גדול, שהוא ת"ת פרסה על ת"ת פרסה, ולמה נקרא שמו נורא, שהוא יראוי מפני בריות רעות שבו שהרי כולו מלא נחש ועקרב ועכשוב ואפעה שרף מעופף. מאי שרף מעופף, ששורף בהבל פיו כל עוף המעופף עליו, אעפ"כ ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו [במדבר] בארץ עריבה ושוחה בארץ ציה וצלמות (ירמי' ב ו), [מהו צלמות] מקום צל ועמו מות. אמר רב אבא דבר זה סח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל פעם אחת הלך ללקט עצים בראש ההר וראה נחש מאותן הנחשים, והנחש היה ישן ולא ראהו, ומפחדו נשרו שערות ראשו, ולא צמח בו שיער עד יום מותו, והיו קוראין אותו מרוטה:

י״בוילכו דרך שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. אחרים אמרו מים שנטלו ישראל מבין הגזרים כלו באותו שעה, הא מה ת"ל ולא מצאו מים. כעניין שנא' באו על גבים ולא מצאו מים שבו כליהם ריקם (ירמי' יד ג). דורשי רשומות אמרו שלא עסקו בדברי תורה ג' ימים, ואין מים אלא דברי תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א), כיון שהלכו ג' ימים בלא תורה נלאו, עמדו ותקנו נביאים שביניהם שיהיו קורין בדברי תורה בשבת וקורין בשני בשבת ומפסיקין בשלישי וברביעי בשבת וקורין בחמישי בשבת ומפסיקין בערב שבת כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה, והכי הות דא תקנתא דמעיקרא דהוי קרי חד גברא באנפי ציבורא תלתא פסוקי, אי נמי תלתא נברי תלתא פסוקא, כל גבר פסוק חד, כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא עזרא ותקן תלתא גברי עשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין, והקורא ארבעה פסוקים הרי זה משובח, והני מילי דקרו תלתא גברי בשני ובחמישי דמותרין בעשיית מלאכה משום טורח ציבור, וכן נמי ביום צום, אבל ביום שיש בו קרבן מוסף, והוא אסור במקצת מלאכה, כגון חולו של מועד וראשי חדשים קרו ארבע גברי, חנוכה ופורים דלית בהו קרבן מוסף קרו תלתא גברי, יום טוב שאסור בעשיית מלאכה ויש בו קרבן מוסף קרו חמשה גברי, יום הכיפורים שאסור בעשיית כל מלאכה ובאכילה ובג' עניין אחרים, ויש בו קרבן מוסף, ויש בו איסור כרת, קרו שיתא גברי, יום שבת שאסור בעשיית כל מלאכה, ומבורך ומקודש מששת ימי בראשית, ויש בו קרבן מוסף, ויש בו איסור כרת וסקילה, קרו שבעה גברי, לפי שהוא מובחר שבשבוע:

י״גויבואו מרתה. ר' יהושע אומר לשלשה מקומות באו וכולן היה מימיהן מרורין, דלהכי כתיב מרתה ממרה מרה, ולפי שעה נתמררו ונתלענו ונמתקו, ולפי שעה ניסה אותם ולא סבלו אלא מיד וילונו העם:

י״דוישלך אל המים וימתקו המים. אחרים אומרים היו ישראל מתחננים ומתגררים לפני אביהם שבשמים, כבן שמתחנן לפני אביו, וכתלמיד שהוא מתגורר לפני רבו, ואומרים לפניו רבש"ע חטאנו לפניך שנתרעמנו על המים:

ט״וויאמר אם שמע תשמע. אם שמע אדם מעצמו, משמיעין לו מן השמים, וכה"א יהב חכמתא לחכימין ומנדעי ליודעי בינה (דניאל ב כא):

ט״זד"א אם שמוע בילדותך סופך תשמע בזקנותך, מכאן אמרו אם שמוע בחדש תשמע בישן, ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע:

י״זלקול ה' אלהיך. אלו עשרת הדיברות שנאמרו מפה אל פה בעשרה קולות, שנא' מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד לו):

י״חוהישר בעיניו תעשה. אלו גזירות:

י״טוהאזנת למצותיו. אלו הגדות המשובחות הנשמעות באזני כל אדם:

כ׳כל חוקיו. אלו המדרשות:

כ״אכל המחלה אשר שמתי במצרים. תלה הדבר במה שראו בעיניהן:

כ״בלא אשים עליך כי אני ה' רפאך. ר' יצחק אמר אם אינו משים בהן מחלה, מפני מה הן צריכין רפואה, אלא כך אמר להן כל המחלה בעולם הזה הן, ואם אשים עליך לא אשים אלא למרק עונותיך, כדכתיב וה' חפץ דכאו החלי (ישעי' נג י), ואם קבלתם עליך מאהבה כי אני ה' רפאך לעולם הבא, וכה"א וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא (מלאכי ג כ):

כ״גירויחו דורשי פרשת מי מרה וישכילו וסמוך לה פרשת מי אלים שהמעשה תכוף זה לזה: