מדרש שכל טוב, שמות ט״ו:ז׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 15:7
א׳וברב גאונך תהרס. אין הריסה אלא לשון סתירת בנין והגעתו לארץ, כדכתיב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה (איכה ב ב), וכיצד הרס הגיע לארץ, ואומר המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א ד), וכתיב כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם (תהלים כח ה), וכן כאן אמר וברב גאונך תהרוס, וברב גאונך שהייתה מתגאה על פרעה שקם כנגדך ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), ואח"כ עשה עצמו כבנין גדולה ואסר מרכבתו ועלה עליהם לקום ולהתריס כנגדך, ואתה רכבת על כרוב ונתגאיתה וגבהתה ממנו והרסת בניין אוסר מרכבתו, והגרת אותו לקרקע הים. תהרס לשון עבר, כלומר הייתה הורס היית שולח:
1
ב׳תשלח חרונך יאכלמו כקש. וחרון הוא ענין חורב וחום קשה, והוא רוח חם היוצא מן הנחירים בשעת הכעס, כשדרשנו בפ' נחור, וכן אמרו שלחת רוח קשה חם ביותר בכעסך ואכל את אופני מרכבותם כקש הנאכל בהבל האש, שהרי לא מצינו שנאכלו מצרים ונשרפו, אלא גלגלי מרכבותם נשרפו, דכתיב ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד כה), ואמר רב יהודה מחמת הבל האש של מעלה נשרפו גלגלין של מטה:
2
ג׳יאכלמו. כלומר היה אוכל אותם ולשון עבר היא, ודומה לדבר יכסיומו כדלעיל:
3