מדרש שכל טוב, שמות ט״ז:א׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 16:1
א׳ויסעו מאילים ויבואו כל עדת בני ישראל. שלימין בגופן ובממונן:
1
ב׳אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים. למה הוצרך לומר היום והחודש, ועוד שאותו היום אירע אחד בשבת שהוא סדור ובא מששת ימי בראשית, שנא' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בראשית א ה), ולמה נאמר בכמה בחדש, לידע באיזה יום ניתנה תורה לישראל בהר סיני, ולא קיימא לן בהא כתנא דמכילתא דמקדים חד יומא לכולי האי מניינא, אלא כתנא דסדר עולם, דתניא בסדר עולם ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים אירע להיות בערב שבת, השלים ניסן אירע להיות אייר באחד בשבת חסר אייר אירע סיון להיות בשני בשבת, ובששה בסיון נתנו עשרת הדברות לישראל שהוא יום שבת, וסבירא לי דתנא דמכילתא ר' יוסי הוא, דסבר בחד בשבת איקבע סיון, ותנא דסדר עולם רבנן הוא, דסברי בתרי בשבא איקבע סיון בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידו משום חולשא דאורחא בתלתא בירחא אמר להו ואתם תהיו לי בארבעה בירחא אמר להו מצות הגבלה בחמשא בירחא פרישא בשיתא בירחא דהוא יום שבת ניתנה תורה, ור' יוסי ורבנן הילכתא כרבנן, דהלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחבריו חכמים:
2
ג׳בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים. מגיד הכתוב שחררה שהוציאו ישראל ממצרים אכלו הימנו שלשים ואחד יום מחמשה עשר בניסן עד שירד להם המן לישראל בששה עשר באייר, והיינו ששים ואחד סעודות אחת ליום ואחת ללילה:
3