מדרש שכל טוב, שמות ט״ז:ג׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 16:3
א׳ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותינו ביד ה'. כלומר הלואי שניתן מלאך המות להמיתנו בגזירת הקב"ה כדרך העולם:
1
ב׳בארץ מצרים. בשלשת ימי אפילה עם שאר אחינו שמתו באותו זמן:
2
ג׳בשבתנו על סיר הבשר. בערביים שהרי היינו שביעים מתים:
3
ד׳באכלנו לחם לשבוע. בבקרים. א"ר אלעזר המודעי עבדים היו ישראל למלכים במצרים והיו יוצאין לשוק ונוטלין פת ובשר ודגים ואין כל אדם ממחה בידם, ויוצאין לשדה ונוטלין ענבים ותאנים ורימונים ואין אדם יכול ממחה בידם ואוכלין ושביעין:
4
ה׳כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה. שהוא מקום תוהו שאין בו כלום:
5
ו׳להמית את כל הקהל הזה ברעב. ר' יהושע אומר אין לך מיתה קשה ממיתת רעב, שנא' טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד ט). ר' אלעזר המודעי אומר ברעב בא רעב אחר רעב, כלומר מדהוה לי' למימר ברעב שב"א תחת ב' ואמר ברעב שהבית נפתחת ש"מ לכדדרשינן:
6