מדרש שכל טוב, שמות ט״ז:ל״אMidrash Sekhel Tov, Shemot 16:31
א׳ויקראו בני ישראל את שמו מן. ומתחילה היה שמו לחם אבירים כדכתיב לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), לחם היורד ממקום אבירים, כלומר משחקים ממקום הגדולים, ודומה לו אביר ישראל (ש"א כא ח), ועכשיו בשביל שאמרו מן הוא, לפיכך קראו שמו מן, לענין שדרשנו:
1
ב׳והוא כזרע גד. אנשי עיר הקודש תירגמו כזרע כסבר, ר' יהושע אומר דומה לזרע פשתן, יכול שהוא אדום כזרע פשתן, ת"ל לבן, ומאחר שדומה לזרע פשתן למה מדמה לזרע גד, אלא כדר' יוסי, דאמר ר' יוסי כשם שהנביא מגיד חדרים נסתרים, כך המן מגיד חדרים נסתרים לישראל, כיצד איש ואשתו שבאו לפני משה לדין זה אומר סרחה עלי ויצאה מביתי, וזאת אומרת הוא סרח עלי ויוציאני מביתו, אמר להם משה לבקר משפט, למחר אם נמצא העומר שלה בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו ויצאה, ואם נמצא העומר שלה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה והוא הוציאה, וכן ב' [שבאו לדין] זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי. אמר להם משה לבקר משפט, למחר נמצא העומר בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו, ואם נמצא העומר שלו בבית רבו השני בידוע שהוא מכרו לו, ואע"ג דאמר ר' יהושע דזרע גד דומה לזרע פשתן לא מסתבר לן טעמא, אלא כדתרגמו אנשי עיר הקודש דאמרי כזרע גד כסבר. ד"א [אמר] ר' יוסי עגול כגידא ולבן כמרגליות, ובלע"ז קורין גד קוליינדירי:
2
ג׳וטעמו כצפיחת בדבש. צפיחת הוא המאכל שעושין מסולת נקייה ודבש נקי ועושין עושה רכה ונוחה היא לציקרי מאד, ובלשון משנה קורין אותה צפחת, כדתנן כל הניצוק טהור חוץ מדבש הזיפין, הבא ממקום זיף, וי"א חוץ מדבש הזייפין, פי' משום שהוא נקי מאד מזייפין אותן ומערבין בו פסולת. והצפחת, דהיינו מאכל רך הרכה מסולת ודבש, וכן א"ר אליעזר ולמדרשינו הראשון עבדי לה קלישתא ורכיכתא לדברי רבי יהושע דעבדי לה סמיכתא. כדתנן חלת המשרת והאיסקרוטין:
3
ד׳ורבותינו דרשו ותעל שכבת הטל. ר' אליעזר המודעי אומר עלה תפילתן של אבותינו כטל שהיו שוכבין בעפר:
4
ה׳דק. יורד מן הרקיע שנקרא דוק, שנאמר הנוטה כדוק שמים (ישעי' מ כב):
5
ו׳מחוספס. ר"ל אמר דבר הנימוח על פסח היד. ור' יוחנן אמר דבר שנבלע ברמ"ח איברים מנין מחוספס. א"ר נחמן מחספס כתיב חסר וי"ו. ור' טרפון אמר אינו יורד לא על האופסים כביכול פשט הקב"ה את ידו ונטל את תפילתן של אבותינו שהיו שוכבין על הארץ והוריד המן לישראל, כענין שנאמר ומצאתי כופר (איוב לג כד):
6
ז׳ת"ר לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), לחם שמלאכי השרת אוכלין אותה דברי ר' עקיבא וכשנאמרו הדברים לפני ר' ישמעאל אמר להן צאו ואמרו לר"ע טעית, וכי מלכי השרת אוכלין [לחם], והלא כתיב לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דברים ט ט), אלא אל תקרי אבירים אלא אברים, דבר הנבלע ברמ"ח איברים, וכה"א ונפשנו קצה בלחם הקלקל (במדבר כא ה), קל היה במעיהם שאינן ניפנין, אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך (דברים כג יד), וקאמר במה שתגרי אומות העולם מוכרין להם, וכבר היו ר' טרפון [ורבי ישמעאל] וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן, נענה ר' אליעזר המודעי ואמר מן שירד לישראל גבוה ששים אמה, אמר לו ר' טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב [דברים] ומביא עלינו, א"ל מקרא אני דורש חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים (בראשית ז כ), וכי ט"ו בעומק, ט"ו בשפלה, וט"ו בהרים, וכי מיא שורי שורי קיימא, ועוד תיבה היכי מסגיא, אלא מעיקרא נבקעו כל מעיינות תהום רבה עד דשוו מיא בהדי טורא, והדר חמש עשרה אמות מלמעלה גברו המים, לאחר שנפתחו ארובות השמים ומדה טובה מרובה ממדת פרעניות, ובמדה של טובה כתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו (תהלים עח כד), ובמדת פורעניות כתיב וארובות (שמים) [השמים] (בראשית ז יא) מיעוט ארובות שנים, תנא כמה ארובות בדלת ארבע, וארבע בדלת אחרת, הרי שמונה ארובות, ובשתי ארובות גברו המים ט"ו אמה, נמצא שבשמונה ארובות היה גובהו של מן ששים אמה:
7
ח׳תניא איסי בן יהודא אומר מן שירד לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי (תהלים כג ה):
8
ט׳את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. ר' אליעזר המודעי אומר על האפוי אפו ועל המבושל בשלו, הא כיצד יו"ט שחל להיות ערב שבת מנין אתה אומר שאין רשאין לאפות ולבשל מיו"ט לשבת אלא א"כ עירבו בדבר האפוי או מבושל אפילו כזית כגון פת או מין מאכל כדי שיסמוך עליו לשבת שלא יראה כמבשל ביו"ט לשבת שהרי הכין מעיו"ט, שנאמר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו (שמות טז כג):
9