מדרש שכל טוב, שמות ט״ז:ל״הMidrash Sekhel Tov, Shemot 16:35
א׳[ובני ישראל אכלו את המן] למה נאמר ובני ישראל אכלו את המן, אלא ללמדך אעפ"י שפסק את השליו, לא פסק המן מ' שנה קטועות:
1
ב׳עד בואם אל ארץ נושבת. דהיינו ארץ הגלעד, ואעפ"כ לא פסק המן, אלא את המן אכלו בלעדי השליו אחר שנכבשה ארץ הגלעד בימי משה ועד יום פטירתו, דהוי ליה מ' שנה חסירין מנין ע' יום, ואחר פטירתו שבעים יום, עד בואם אל ארץ כנען, דהיינו ארבעים שנה שלימים, כיצד בששה עשרה באייר ירד המן לישראל חסרו משנה ראשונה שיצאו ממצרים ל' יום של ניסן וי"ו של אייר הרי מ"ג יום חסירין משנה ראשונה, ואכלו כל אותה שנה, ול"ט שנים אחרים, דהיינו מ' שנה שהלכו ישראל במדבר, ובשנת המ' מת משה בז' באדר, ופסק המן באותו יום, וחזר בזכות שנתעסקו בהספידו, ואכלו הימנו ע' יום, כיצד כ"ד של אדר של שנת הארבעים וכ"ט של אדר שני וי"ז של ניסן בכניסתן לארץ, שנאמר וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ (יהושע ה יב), בששה עשר בניסן אכלו מתבואה חדשה של ארץ ולמחרתו שבת המן, הרי לך מ' שנה שלימים, וקיי"ל כר"א המודעי, דאמר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה, הא כיצד משה מת בז' באדר ואכלו ממנו כ"ד של אדר הראשון, ושלשים של אדר השני ששנת עיבור היתה וששה עשר של ניסן, ואי קשיא לך ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום (דברים לד ח), דמשמע דבסוף ל' אמר הקב"ה ליהושע קום עבור את הירדן הזה (יהושע א יב), הכי קיי"ל דשלשים ושלשים הוו, והכי נמי תנינן בסוף ספרי בפסוק ויבכו בני ישראל את משה, ומריבוי דקרא ילפינן לה, דכיון דכתיב ויבכו בני ישראל את משה ל' יום, א"כ מה ת"ל ויתמו ימי בכי אבל משה, אלא שלשים של בכי ושלשים של אבל, דהוי ליה ששים יום, דהיינו כ"ד של אדר ראשון ושלשים של אדר שני וששה של ניסן ובז' בניסן אמר הקב"ה לישראל משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה (יהושע א ב), ועברו את הירדן בעשור לחודש הראשון ועשו את הפסח בי"ד בניסן בערב בערבות יריחו ובי"ז בניסן אכלו מן החדש, ולמחרת דהיינו י"ז בניסן, פסק המן, דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי (יהושע ה יא) דהיינו יום י"ז בניסן, וכתיב וישבות המן ממחרת (שם שם יב), היינו יום י"ז למחרת של יום י"ו:
2