מדרש שכל טוב, שמות ט״ז:ח׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 16:8
א׳ויאמר משה. עכשיו פירש להם ואמר:
1
ב׳בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע בשמוע ה' תלונותיכם אשר אתם מלינים. לא נאמר מתלוננים אלא מלינים, שהיו מלינים את נשיהם ואת טפם ואומר' להם התרעמו על הקב"ה אלא יש ספק בידו לפרנס אתכם לאחר שהוציאנו ממצרים, וכן מפורש ע"י דוד משיח ה', שנאמר הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו (תהלים עח כ), וכתיב אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר (שם שם יט):
2
ג׳ד"א בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע. מכאן שאין דרך אדם ליכל בשר שתי פעמים ביום, שנאמר כי תאוה נפשך לאכל בשר (דברים יב כ). ר' ישמעאל אומר מגיד הכתוב שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר, ומשבאו לארץ התירו הכתוב להם. ר' עקיבה אומר לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון, יכול יקח מן השוק ויאכל, ת"ל וזבחת מבקרך ומצאנך (שם שם כא), הא אין אוכל בשר אלא עד שיהא לו בקר וצאן, והני מילי בדורות הראשונים אבל בדורות הללו מי שיש לו פרוטה בכיסו מריצה לחנוני, כדאמרינן בשחיטת חולין. אעפ"כ אין לו לאדם להרבות סעודתו, דכתיב כי (זולל וסובא) [סובא וזולל] יורש (משלי כג כא):
3
ד׳ולחם בבקר לשבוע. מן הלחם חייב אדם להשביע את נפשו, מלמד שאין השביעה אלא בראיית עינים, וכן אמר קהלת טוב מראה עינים מהלך נפש (קהלת ו ט). וכן אמרו רבותינו לא יאכל [אדם] תבשילו לערב אלא לאור הנר, שכן הסומין אוכלין ואינן שביעין, ועוד שמא תפול זבוב או שאר דבר איסור ואינו רואהו, ולהכי אמרו רבנן הדלקת נר בשבת מצוה, כדי שיתענגו בלילי שבת במאכל ובמשתה, ואם יאכל מבעוד יום קודם שקידש היום חושבו כתענית ציבור, דהיינו ט' באב שאוכלין מבעוד יום, ואין זה תענוג שבת, אלא תענוג חול, דכתיב וקראת לשבת עונג (ישעי' נח יג), משעת קריאתו אתה חייב להתענג בו:
4
ה׳ונחנו מה. דרכן של צדיקים כל זמן שמתגדלים מוסיפים ענוה, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), משה ואהרן אמרו ונחנו מה:
5
ו׳כי תלינו עלינו. אמרו וכי מה אנחנו חשובים שאתם אומרים לנו כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה (פסוק ג), לא כח ולא גבורה היה בנו אלא שלוחים בעלמא, היינו מאת הקב"ה אליכם, דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם (תהלים כב ז), וכן אתה דורש בכל הנביאים שהשפילו את עצמם ואמרו להם יודעין אתם שאין אנו כדיי להספיק לכם מזונות, אלא עשיתם עצמיכם כמתרעם על המלך, ואומרים דברי תרעומותיו כנגד שלוחו של מלך, וניכרים הדברים שעל המלך הוא מתרעם, ולא על שלוחו, כך אתם לא עלינו תלונותיכם, כי אין לנו במה לפרנסכם, כי על ה' היא התלונה:
6