מדרש שכל טוב, שמות י״ט:י׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 19:10
א׳ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר. וזימנתם. תני במכילתא היום הזה רביעי לחודש, ומחר יום חמישי לשבת, ובהשכמת יום ששי בנה מזבח תחת ההר, ולאו דווקא, ולא קיימא לן הכי, דמתניתא יחידאה היא ואליבא דר' יוסי היא נשנית ופליגי רבנן עליה, וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים, דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג ב), דתנו רבנן בששה בחודש ניתנו עשרת הדברות לישראל, ר' יוסי אומר בשבעה בו, אמר רבא דכולי עלמא דבראש חדש באו למדבר סיני, כתיב הכא ביום הזה, וכתיב התם החודש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב ב), מה להלן ראש חודש, אף כאן ראש חודש, דכולי עלמא בשבת ניתנו עשרת הדברות לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), וכתיב התם זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים (שם יג ג), מה להלן בעצומו של יום עומד ומזהיר, אף כאן בעצומו של יום עוד ומזהיר, כי פליגי בקביעא דירחי, ר' יוסי סבר בחד בשבת איקלע ראש חודש סיון, ורבנן סברי בשני בשבת, ואע"ג דר' יוסי נימוקו עמו ואמר משה הוסיף יום אחד מדעתו, לא עמדה הלכה כמותו, אלא לפי שאמר ר' יוסי בשבעה בו, והוצרך לומר יום אחד הוסיף, וקרא לא דייק כוותיה, מכל מקום נראין הדברים כרבנן, שאמרו בשני בשבת הוקבע ראש חודש סיון, ודווקא כדפרישנא בירידת המן, שראש חודש שבו יצאו ישראל ממצרים הוקבע בערב שבת, וראש חודש אייר שבת ואחד בשבת, ובאחד בשבת הוא יום ראש חודש אייר באו למדבר סין, ואכלו את המן חמשה ימים לפני שבת, שנאמר ששת ימים תלקטוהו [וביום השביעי שבת לא יהיה בו] (שמות טז כו), לפי שהיה מדבר להם באחד בשבת על ירידת המן, לכך אמר להם ששת ימים תלקטוהו, כלומר ששת ימי השבוע, אבל המן לא נמצא עד הבוקר של יום שני בשבת, שנאמר ובוקר וראיתם את כבוד ה' (שם שם ז), וראש חודש סיון הוקבע בשני בשבת כרבנן, ובו ביום באו מדבר סיני, אותו היום היו טרודין מן הדרך, ולא אמר להם כלום, בשני לחודש שהוא שלישי בשבת אמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (פסוק ו). בשלישי בשבת לחודש...:
1