מדרש שכל טוב, שמות ד׳:י״אMidrash Sekhel Tov, Shemot 4:11
א׳ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם פתח בלשון עבר וסיים בלשון עתיד מי שם פה לאדם, דהיינו אדם הראשון שלא היה לו לא אב ולא אם ללמדו והיה יודע לדבר בכל לשון:
1
ב׳או מי ישום אלם לשום אדם, עיקר מלת אלם לשון כובד ואומץ דאלימי' לישני' ולא ממהרא:
2
ג׳או חרש. היינו מי שאינו שומע ואינו מדבר, וראיה לדבר שבכמה מקומות קורא לשתיהן חרישה, כדכתיב למה תביט (בבוגדים) [בוגדים] תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א יג), החרישו אלי איים (ישעי' מא א), וכל דומיהן. ולמה הוציא בלשון חרישה, שאין לך חושב מחשבות מרובות יותר מן החרש, ודומה לדבר לב חורש מחשבות און (משלי ו יח):
3
ד׳או פקח. זה חריף ובקי שלבו פתוח, ודומה לדבר פקח קוח (שם סא א), פקח את עיני אלה (מ"ב ו כ), פקח עיניך (משלי כ יג), וכל דומיהן:
4
ה׳או עור. זה סומא שמראית עיניו מעופשין:
5
ו׳הלא אנכי ה' שמשנה את בריותי בעבור יברכוני באי עולם ושיראו מלפני כל כך אני עושה, אבל איני בורא אותך בריה חדשה עכשיו, אלא לך ואהיה עמך:
6