מדרש שכל טוב, שמות ז׳:כ״הMidrash Sekhel Tov, Shemot 7:25
א׳וימלא. היאור על כל גדותיו מימיו הצלולין שנבעו ממקום מוצאו והדגה ניגר וירד למטה והטיל דגתו לחוץ והיאור חזר להיות מימיו צלולין ונרפאין:
1
ב׳שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור. וזה בנין אב לכל עשר המכות, שכל מכה ומכה נקצב לה ירח ימים, ג' שבועות היה מעיד ומתרה בהם, ובתחלת שבוע רביעית היתה המכה באה ומשמשת והולכת שבעת ימים, שהרי בסוף אייר באו משה ואהרן למצרים, ועשו האותות לעיני העם, ובחצי סיון העיד בהם והתרה בהם על מכות דם ג' שבועות, וברביעי לקו המים ועמדו בליקוים ז' ימים, וה"ה לכל המכות, ואפילו החשך שימש ז' ימים, ג' ימים היה חשך אפילה ועוביו כדינר זהב, וג' ימים אחרים היה חשך בלי אפילה קל ממנו, ובשביעי התחיל להאיר, וכן נמי מכת בכורים ז' ימים עסקו לקבור אותם, והיינו דדרשינן לאחרן די"ב חדשי השנה היתה ידו של הקב"ה נטויה במצרים, ואע"ג דבסוף אייר באו משה ואהרן, ובחצי ניסן יצאו, הא קיי"ל דמקצת היום ככולו:
2
ג׳ויש דורשין כי משבט התחילו המכות למצרים לכך נקרא שבט שהוא שבט המכה את מצרים בו, ולטעם זה תבוא מכה אחת בשבוע אחת יו"ד מכות ליו"ד שבועות, ד' משבט, ד' מאדר, ב' מניסן, ולא מסתבר, ודורשין למה ז' ימים למכת דם, לפי שהיא מעין מכת טומאת אשה, דהוית טומאת נדתה ז' ימים:
3
ד׳ירויחו דורשי פרשת מכה ראשונה ויבינו. וסמוך לה מכת צפור מקדש השם. דת"ר את זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניא מישאל ועזריה שמסרו עצמן לכבשן האש נשאו ק"ו בעצמם מצפרדעים, מה צפרדעים שלא נצטוו על קידוש השם מסרו עצמם לאש. דכתיב ובתנוריך ובמשארותיך (פסוק כח), אימתי משארת מצויה אצל תנור, בזמן שהתנור חם, אנו שמצווין על קידוש השם על אחת כמה וכמה. ולמה לקו במכת צפרדעים, לפי שהיו המצריים מקיצים את ישראל משינתם, לאמר עמדו ועשו עבודת המלך, לפיכך הביא עליהם קולנים וקופצין ועולין במטותיהן וצווחין באזניהם ומצערין אותם, והיו עולין על גופותם ומסרסין מבישותם, שנא' וצפרדע ותשחיתם (תהלים עח מה), כענין שנא' כי משחתם בהם מום בם (ויקרא כב כה):
4