מדרש שכל טוב, שמות ז׳:ה׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 7:5
א׳וידעו מצרים כי אני ה'. שכבר אמרו מי ה' (שם ה ב):
1
ב׳בנטותי את ידי על מצרים. אין נטיית יד של גבורה אלא לזמן ארוך, וכה"א ועוד ידו נטויה (ישעי' ה כה), ידו נטה על הים (הרג) [הרגיז] ממלכות (שם כג יא) והכא, כמה זמן היתה ידו נטויה על מצרים, י"ב חדשי שנה, שנא' ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן (שמות ה יב), אימתי התבן מצוי בשדות, באייר, ובניסן הבא נגאלו, והני מילי דתבן מצוי בשדות באייר בארץ מצרים, משום דהיא חמה משאר ארצות:
2
ג׳והוצאתי את בני ישראל מתוכם. כל זמן שידי נטויה עליהם. כשמוראי עליהם, שלאחר שאני מחזירה אלי אין מוראי עליהם, וכה"א והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלהיך (דברים ז יט), ודרשו רבותינו שכל אותה שנה היה איוב מתייסר ביסורין, שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי (איוב ז ג), כמה ירחים של מנין, הוי אומר אלו י"ב ירחי שנה, כדאמרינן התם שנים למינייהו:
3