מדרש שכל טוב, שמות ט׳:ל״אMidrash Sekhel Tov, Shemot 9:31
א׳והפשתה והשערה נכתה, כל אחת לקתה בעצמה, שהרי נכתה לשון יחידה היא, כענין שנאמר ועברתם כי קשתה (בראשית מט ז), ידי עשתה (ישעי' סו ב), ולפי שהן באתנחתא ובזקף קטן הן וכל דומיהן, לפיכך נפתחת האות בעלת הטעם אפס כי כולן לשון יחידה ולמה לקו שתי אלו, כי השעורה אביב לפי שהיתה גדולה נשתברה, ולפי שהיתה ארץ מצרים חמה ביותר לפיכך היא מבשלת מהר פירותיה:
1
ב׳שהרי אין השעורה אביב אלא בניסן, ובמצרים היתה אביב בתחלת שבט, שבו היא המכה לדעת רבותינו שדרשו שביו"ד חדשים לקו המצריים יו"ד מכות, אבל לדעת רבותינו שדרשו כי ביו"ד שבועות לקו י' מכות וההתחלה היה בר"ח שבט, נמצאת מכת ברד בשבוע שלישי של אדר, ואפילו הכי אין ניסן אביב במצרים לגבי שעורה:
2
ג׳כתב ר' טוביה והפשתה ו' מוסיף על ענין של מעלה של ברד. והשעורה כי השעורה, במלה שפסק בה התחיל, ודומה לו במשנתינו במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש וכו':
3
ד׳והפשתה גבעול. היינו פקולין שהזרע כנוס בתוכו. ויש כמה בלשון גבעול בדברי רבותינו אפס כי חלוקין דברי רבותינו מן התרגום ירושלמי דמתרגמינן בירושלמי וכיתנא עבד פקולין, ורבותינו קורין פקולין לפשתן נקי:
4