מדרש תנחומא, במדבר ב׳Midrash Tanchuma, Bamidbar 2
א׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה (ירמיה ב, לא). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁאֲמַרְתֶּם לְמֹשֶׁה, לָמָּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר (במדבר כא, ה). הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, כַּמִּדְבָּר עָשִׂיתִי לָכֶם אוֹ כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי אֶתְכֶם. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַמִּדְבָּר, שֶׁמָּא מוֹצֵא שָׁם שַׁלְוָה כְּשֵׁם שֶׁהָיָה בַּפַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְאַתֶּם הֱיִיתֶם עֲבָדִים לַמִּצְרִים, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם, וְהִרְבַּצְתִּי אֶתְכֶם בְּסַבַּסְטִין (ס״א: סוּגְמָטִין), שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר (שמות יג, יח). מַאי וַיַּסֵּב. מְלַמֵּד שֶׁהִרְבִּיצָם כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים מְסֻבִּין, רְבוּצִין עַל מִטּוֹתֵיהֶן. וְלֹא הֶעֱמַדְתִּי לָכֶם שְׁלֹשָׁה פַּרְעוֹשִׁין אֲפִלּוּ לְצָעֵר אֶתְכֶם וְאַף הֶעֱמַדְתִּי לָכֶם שְׁלֹשָׁה גּוֹאֲלִים מְשַׁמְּשִׁין אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו, ד). בִּזְכוּת מֹשֶׁה אֲכַלְתֶּם אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְּעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ וְגוֹ' (דברים ח, ג) וּבִזְכוּת אַהֲרֹן הִקַּפְתִּי אֶתְכֶם עַנְנֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם (שמות יג, כא). וּכְתִיב: פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ (תהלים קה, לט). שִׁבְעָה עֲנָנִים הָיוּ, מִלְּמַעְלָה, וּמִלְּמַטָּה, וּמֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְאֶחָד הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וּמַכֶּה לָהֶם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וּמַשְׁוֶה לָהֶם אֶת הֶהָרִים וְאֶת הָעֲמָקִים, וְשׂוֹרֵף אֶת הַקּוֹצִים וְאֶת הַסִּירוֹת וּמַעֲלֶה עָשָׁן, וְרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, וְהָיוּ אוֹמְרִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וְגוֹ' (שה״ש ג, ו). וּכְתִיב: שִׂמְלָתְךָ לֹא בָּלְתָה מֵעָלֶיךָ (דברים ח, ד). וְהַתִּינוֹק הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהוּא גָּדֵל, לְבוּשׁוֹ וְשִׂמְלָתוֹ גְּדֵלִין עִמּוֹ. הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה שִׁירָה עַל הַיָּם. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְדִינָה, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ לְתוֹכָהּ בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים, שֶׁיִּהְיוּ נוֹשְׂאִים מַשָּׂאָם וְעוֹשִׂין מִשְׁפָּטָם, מִי צָרִיךְ לִהְיוֹת זָקוּק בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם, לֹא בְּנֵי הַמְּדִינָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא שָׁלַח לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו, ד), שֶׁבִּזְכוּתָן יִשְׂרָאֵל מִתְנַהֲגִין. הַמָּן בִּזְכוּת מֹשֶׁה. תֵּדַע לְךָ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק מֹשֶׁה, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת (יהושע ה, יב). הֶעָנָן בִּזְכוּת אַהֲרֹן, שֶׁכְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק אַהֲרֹן מַה כְּתִיב שָׁם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדֶּרֶךְ (במדבר כא, ד), שֶׁהָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עֲלֵיהֶם. וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם, וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה (שם כ, א-ב). וְהֵיאַךְ הָיְתָה הַבְּאֵר עֲשׂוּיָה. כְּמִין סֶלַע כְּמִין כַּוֶּרֶת, אוֹ כַּדֹּרֶת, וְהָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאָה עִמָּהֶן בַּמַּסָּעוֹת. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים חוֹנִין וְהַמִּשְׁכָּן עוֹמֵד, הָיָה אוֹתוֹ הַסֶּלַע בָּא וְיוֹשֵׁב לוֹ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, וְהַנְּשִׂיאִים בָּאִין וְעוֹמְדִין עַל גַּבָּהּ וְאוֹמְרִים: עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ (שם כא, יז), וְהָיָה עוֹלֶה. וְאַחֲרֵי כֵן הֵבֵאתִי לָהֶם שַׂלְוִים. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל (ירמיה ב, לא), שֶׁמָּא כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי אֶתְכֶם. אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה (שם), לֹא אֲנִי בִּכְבוֹדִי הָיִיתִי מֵאִיר לָכֶם מַאֲפֶלְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הוֹלֵךְ וְגוֹ' (שמות יג, כא). דָּבָר אַחֵר, מַהוּ מַאְפֵּלְיָה. שֶׁמָּא אָמַרְתִּי, שֶׁאֲנִי מֵבִיא לָהֶם טוֹבָה וְהִלְקַשְׁתִּי אוֹתָהּ. וְאֵין מַאְפֵּלְיָה אֶלָּא לָשׁוֹן הַלְקָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילוֹת הֵנָּה (שמות ט, לב). אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם (יהושע כג, יד). מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ (ירמיה ב, לא). מַהוּ רַדְנוּ. לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא, הָרוֹדֶה פַּת בַּתַּנּוּר. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַפַּת אֲפוּיָה בַּתַּנּוּר וְנִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ, יְכוֹלָה הִיא לִקְבֹּעַ בַּתַּנּוּר עוֹד. וְאָנוּ הָיִינוּ בִּירוּשָׁלַיִם כִּבְתַנּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלַיִם (ישעיה לא, ט). וְהִגְלִיתָנוּ לְבָבֶל, וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד, מַדּוּעַ אָמְרוּ עִמִּי רַדְנוּ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ רַדְנוּ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הוּא רוֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה (מל״א ה, ד). אָמְרוּ לוֹ: נִתַּצְתָּ לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְסִלַּקְתָּ שְׁכִינָתְךָ מִמֶּנּוּ, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ עוֹד, לֹא נָבֹא עוֹד אֵלֶיךָ (ירמיה ב, לא). אָמַר לָהֶן, מִי יִתֵּן לִי וְהָיִיתִי בַּמִּדְבָּר עַכְשָׁו, שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם אוֹתָן הַנִּסִּים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, מִי יִתְּנֵנִי בַּמִּדְבַּר מְלוֹן אוֹרְחִים וְגוֹ' (שם ט, א). הֵיכָן שֶׁהָיִיתִי מִסְתַּלֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו וְגוֹ' (ישעיה מב, יא). מָשָׁל לְנָשִׂיא שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה, וְרָאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה וּבָרְחוּ. נִכְנַס לַשְּׁנִיָּה וּבָרְחוּ מִלְּפָנָיו. נִכְנַס לָעִיר אֶחָד חֲרֵבָה, רָאוּ אוֹתוֹ הִתְחִילוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ. אָמַר הַנָּשִׂיא, זוֹ הָעִיר טוֹבָה הִיא מִכָּל הַמְּדִינוֹת, כָּאן אֲנִי בּוֹנֶה לִי אַכְסַנְיָא, וּבְכָאן אֲנִי דָּר. כָּךְ כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם, בָּרַח מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס (תהלים קיד, ג). נִגְלָה עַל הַר סִינַי, בָּרְחוּ שֶׁנֶּאֱמַר: הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵלִים (שם פסוק ד). בָּא לְמִדְבָּר חֲרָבָה, קִבְּלָה אוֹתוֹ וְקִלְּסָה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְּׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו וְגוֹ' (ישעיה מ, ב-יא). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה הַמִּדְבָּר טוֹבָה מִכָּל הַמְּדִינוֹת, כָּאן אֲנִי בּוֹנֶה לִי אַכְסַנְיָה יָרַד לְתוֹכָהּ, הִתְחִילוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָרַד לְתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצֶּלֶת (שם לה, א).
1
