מדרש תנחומא, בהעלותך ט״וMidrash Tanchuma, Beha'alotcha 15
א׳אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: דִּבְרֵי חֲכָמִים כְּדָרְבָּנוֹת וּכְמַשְׁמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד (קהלת יב, יא). כְּדָרְבָּנוֹת, כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת. מָה הַכַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת מְזָרְקִין לוֹ לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הָיוּ הַדִּבְּרוֹת מְזָרְקִין בְּסִינַי. דָּבָר אַחֵר, כְּדָרְבָּנוֹת. מָה הַדָּרְבָּן הַזֶּה מֵבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה מְבִיאִין חַיִּים לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (דברים ל, כ). דָּבָר אַחֵר, מַה הַדָּרְבָּן הַזֶּה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לַחְרֹשׁ לְשַׁוּוֹת אֶת הַתְּלָמִים, אַף דִּבְרֵי חֲכָמִים מְכַוְּנִין אֶת לוֹמְדֵיהֶם לוֹמַר עַל דָּבָר הָאָסּוּר אָסוּר וְעַל הַמֻּתָּר מֻתָּר, וּמַרְאִין פָּנִים וְהוֹרָאוֹת מִן הַתּוֹרָה. דִּבְרֵי חֲכָמִים כְּדָרְבָּנוֹת, שְׁלֹשָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, דָּרְבָּן, מַלְמָּד, מַרְדֵּעַ. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מַלְמָּד, שֶׁהוּא מְלַמֵּד אֶת הַפָּרָה לַחְרֹשׁ, מַרְדֵּעַ, שֶׁמּוֹרֶה דֵּעָה לַפָּרָה לַחְרֹשׁ. דָּרְבָּן, שֶׁהוּא דָּר אֵצֶל הַפָּרָה לָתֵת לָהּ בִּינָה לַחְרֹשׁ. וּלְכָךְ נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדָרְבָּן, שֶׁמּוֹרֶה דֵּעָה וּבִינָה לִבְנֵי אָדָם. וְאִם תֹּאמַר, כְּשֵׁם שֶׁהַדָּרְבָּן מִטַּלְטֵל, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מִטַּלְטְלִין. תַּלְמוּד לוֹמַר: כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים. בַּעֲלֵי אֲסֻפוֹת. מַהוּ בַּעֲלֵי אֲסֻפוֹת. אֵימָתַי הֵן נְטוּעִים בָּאָדָם, בִּזְמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִין מֵהֶם. כָּל זְמַן שֶׁרַבּוֹ קַיָּם, הוּא הָיָה שׁוֹאֲלוֹ. מֵת רַבּוֹ, הֲרֵי יָגֵעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ, שֶׁאֵין לוֹ לְמִי הוּא שׁוֹאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר: בַּעֲלֵי אֲסֻפוֹת. וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי, כְּמַשְׂמְרוֹת כְּתִיב: וְאָנוּ קוֹרִין מַסְמְרוֹת, לוֹמַר לְךָ, מַה מִּשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, אַף סִפְרֵי תּוֹרָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה כְּתִיב כְּמִשְׁמָרוֹת, וְאָנוּ קוֹרִין מַסְמְרוֹת, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאִם קָבַעְתָּ אוֹתָם כְּמַסְמֵר בְּלִבְּךָ, הֵם מְשַׁמְּרִין אוֹתְךָ. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה, אָסוּר לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, שֶׁכָּתוּב נְטוּעִים. אֵלּוּ הַסַּנְהֶדְרִין. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי זֶה מַתִּיר וְזֶה אוֹסֵר, זֶה פּוֹסֵל וְזֶה מַכְשִׁיר, זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִים וּבֵית הַלֵּל מַתִּירִין, לְמִי אֶשְׁמַע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי כֵן, כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה (שמות ג, א), שֶׁקִּבֵּל מִיְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּדְבָרִים אֲחָדִים הֵם, אֶלָּא זֶה אוֹמֵר טַעַם אֶחָד, וְזֶה אוֹמֵר טַעַם אַחֵר. לְכָךְ נֶאֱמַר: כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.
1
