מדרש תנחומא, כי תשא ט״זMidrash Tanchuma, Ki Tisa 16
א׳וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ (שמות לא, יח). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אָדָם שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ אֶת הַתּוֹרָה, עַד שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ, הָיָה הָרַב לוֹמֵד וְתַלְמִידוֹ עוֹנֶה אַחֲרָיו. מִשֶּׁלִּמְּדוֹ, אוֹמֵר לוֹ רַבּוֹ: נֹאמַר אֲנִי וְאַתָּה. כָּךְ כְּשֶׁלָּמַד מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בֹּא וְנֹאמְרָהּ אֲנִי וְאַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ.
1
ב׳דָּבָר אַחֵר, כְּכַלֹּתוֹ, כְּכַלָּתוֹ כְּתִיב. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אָסוּר לְתַלְמִיד חָכָם לְהוֹרוֹת הֲלָכָה בַּצִּבּוּר, עַד שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲרֵבִין עַל שׁוֹמְעֵיהֶם, כַּכַּלָּה הַזּוֹ שֶׁהִיא עֲרֵבָה עַל בַּעְלָהּ וּמִתְאַוֶּה לִהְיוֹת שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר רַבִּי לֵוִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מָה הַכַּלָּה הַזּוֹ מְקֵשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת פִּקֵּחַ וְזָרִיז בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים. דָּבָר אַחֵר, כְּכַלֹּתוֹ, מַה כַּלָּה הַזּוֹ צְנוּעָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאֵינָהּ מְפַרְסֶמֶת עַצְמָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה, לוֹמַר כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בִּי כְּלוּם יָבוֹא וְיָעִיד, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת צָנוּעַ וּמְפֻרְסָם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
2
ג׳וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כָּל אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה מִלְּמַעְלָן, הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ. לַסּוֹף, אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי בָּאוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מִשֶּׁהִשְׁלִים אַרְבָּעִים יוֹם נָתַן לוֹ אֶת הַתּוֹרָה בְּמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ. וְכִי כָּל הַתּוֹרָה לָמַד מֹשֶׁה, וַהֲלֹא כְּתִיב אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה (איוב יא, ט). אֶלָּא כְּלָלִים כְּלָלִים לִמְּדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּכַלֹּתוֹ.
3
ד׳שְׁנֵי לֻחֹת. כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּכְנֶגֶד חָתָן וְכַלָּה, וּכְנֶגֶד שְׁנֵי שׁוֹשְׁבִינִים, וּכְנֶגֶד שְׁנֵי עוֹלָמִים. אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה: לֻחַת כְּתִיב, לֹא זֶה גָּדוֹל מִזֶּה. לֻחֹת אֶבֶן. לָמָּה מִן הָאֶבֶן? שֶׁרֻבָּן שֶׁל עֳנָשִׁין הַכְּתוּבִים בָּהּ בִּסְקִילָה.
4
ה׳וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים (שמות לב, טז). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּכָל יוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת: וַי לָכֶם הַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר לַתּוֹרָה, נָזוּף הוּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַלֻּחוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים. כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, מַה מְּלַאכְתּוֹ שֶׁל זֶה? כֶּסֶף נִבְחָר. כָּךְ מְלַאכְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים עוֹסֵק בַּתּוֹרָה.
5
ו׳חָרוּת (שמות לב, טז), מַהוּ חָרוּת? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: חֵרוּת מִן מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְרַבָּנָן אָמְרֵי: חֵרוּת מִן הַיִּסּוּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אִם יָבוֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְיֹאמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְחִנָּם בְּרָאתַנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: עַל כָּל הַגּוֹיִם הִשְׁלַטְתִּיךָ, חוּץ מִן אֻמָּה זוֹ שֶׁנָּתַתִּי לָהּ חֵרוּת עַל הַלּוּחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהוּא כָּךְ: דִּכְתִיב: אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם (תהלים פב, ו). חִבַּלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם, אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן (תהלים פב, ז).
6