מדרש תנחומא, לך לך ה׳Midrash Tanchuma, Lech Lecha 5
א׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם. יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבִּקֵּשׁ לְנַסּוֹת אוֹתוֹ צַדִּיק לְהוֹדִיעַ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים בָּעוֹלָם, מִיָּד בָּא רָעָב בָּעוֹלָם, שֶׁמָּצָא הָרָעָב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי רָעָב בָּאָרֶץ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: לֹא הָיָה רָעָב כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: מִצְרַיִם זוֹ יְשִׁיבָתָהּ יָפָה נֵלֵךְ לְשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִפּוּק הַרְבֵּה לֶחֶם וּבָשָׂר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפִילֵי שֶׁל מִצְרַיִם וְעָמְדוּ עַל הַיְאוֹר, רָאָה אַבְרָהָם אָבִינוּ בָּבוּאָה שֶׁל שָׂרָה בְּאוֹתוֹ נָהָר כַּחַמָּה זוֹרַחַת. מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים בִּפְנֵי שָׂרָה כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. אָמַר לָהּ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתָהּ קֹדֶם לָכֵן כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים. אָמַר לָהּ: מִצְרַיִם שְׁטוּפִים בִּזְנוּת הֵן, דִּכְתִיב: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, יט). אֶלָּא נוֹתֵן אֲנִי אוֹתָךְ בַּתֵּבָה וְנוֹעֵל בְּפָנַיִךְ, שֶׁמִּתְיָרֵא אֲנִי עַל עַצְמִי, וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים.
1
ב׳כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ כָּךְ, בָּא לַעֲבֹר, נִתְקַבְּצוּ הַמּוֹכְסִין אָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה טוֹעֵן בְּתוֹךְ הַתֵּבָה. אָמַר לָהֶן: שְׂעוֹרִין. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָן אֶלָּא חִטִּין. אָמַר לָהֶם: טְלוּ מֶכֶס שֶׁל חִטִּין. אָמְרוּ לוֹ: הֵן פִּלְפְּלִין. אָמַר לָהֶן: טְלוּ מֶכֶס שֶׁל פִּלְפְּלִין. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָן אֶלָּא זְהוּבִים. כֵּיוָן שֶׁדָּחֲקוּ עָלָיו, פָּתְחוּ אֶת הַתֵּבָה וְרָאוּ אוֹתָהּ כַּחַמָּה זוֹרַחַת. אָמְרוּ לוֹ: אֵין דֶּרֶךְ זוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הֶדְיוֹט. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַבְרָהָם כָּךְ, הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ הִיא בִטְחוֹנִי שֶׁבָּטַחְתִּי בְּךָ, וְעַכְשָׁו עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וְאַל תְּבַיְּשֵׁנִי מִסִּבְרִי. וְאַף שָׂרָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת כְּלוּם, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לִי שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ לֶךְ לְךָ, הֶאֱמַנְתִּי לִדְבָרֶיךָ, וְעַכְשָׁו נִשְׁאַרְתִּי יְחִידָה מֵאָבִי וּמֵאִמִּי וּמִבַּעְלִי, יָבֹא רָשָׁע זֶה וְיִתְעוֹלֵל בִּי, עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַעַן בִּטְחוֹנִי בִּדְבָרֶיךָ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיַּיִךְ, אֵין דָּבָר רָע נוֹגֵעַ בִּיךְ וּבְבַעְלִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע (משלי יב, כא).
2
ג׳וּפַרְעֹה וּבֵיתוֹ אֲנִי אֶעֱשֶׂה בָהֶן דֻּגְמָא, דִּכְתִיב: וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי. מַהוּ עַל דְּבַר שָׂרַי? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְשַׁרְבִיט בְּיָדוֹ, בָּא פַרְעֹה לִשְׁלֹף מִנְעָלָהּ, הָיָה מַכֵּהוּ בְיָדוֹ. בָּא לִגַּע בִּבְגָדֶיהָ, הָיָה מַכֵּהוּ, וְהָיָה נִמְלָךְ הַמַּלְאָךְ בְּשָׂרָה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה. מִנַּיִן? שֶׁכָּךְ כְּתִיב: עַל דְּבַר שָׂרַי. עַל דִּבּוּר שָׂרַי לֹא נֶאֱמַר, וְלֹא עַל עֵסֶק, וְלֹא עַל אוֹדוֹת, וְלֹא בַעֲבוּר, וְלֹא בִגְלַל, אֶלָּא עַל דְּבַר שָׂרַי. וְאִם אוֹמֶרֶת שָׂרַי שֶׁיַּלְקֶה, הָיָה מַכֵּהוּ. וְאִם אוֹמֶרֶת שֶׁיַּמְתִּין לוֹ קִמְעָה, הָיָה עוֹשֶׂה. וְאַף אֲפַרְכִין וְהַשָּׂרִים וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ לָקוּ עִמּוֹ, דִּכְתִיב: וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, מִכָּל נְגָעִים שֶׁבָּאוּ וְשֶׁעֲתִידִין לָבֹא עַל בְּנֵי אָדָם, בָּאוּ עָלָיו. וְאֶת בֵּיתוֹ, לְרַבּוֹת עֲבָדִים וּכְתָלִים וְעַמּוּדִים וְכֵלִים וְכָל דָּבָר, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע.
3
ד׳וְעַל אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה (תהלים צב, יג). כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַר אַבָּא, לָמָּה נִמְשְׁלוּ הַצַּדִּיקִים כַּתָּמָר וְכָאֶרֶז? לוֹמַר לְךָ, אַתָּה מוֹצֵא כָּל הָאִילָנוֹת אֵין אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת מֵרָחוֹק. לָמָּה? לְפִי שֶׁהֵן קְצָרִים. אֲבָל הַתָּמָר וְהָאֶרֶז עַל יְדֵי שֶׁהֵן גְּבוֹהִין יוֹתֵר מִכָּל הָאִילָנוֹת וְנִרְאִין מֵרָחוֹק, הַכֹּל עוֹמְדִין תַּחְתֵּיהֶן וְנוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶן לְקוֹמָתָן, לְפִיכָךְ נִמְשְׁלוּ הַצַּדִּיקִים לַתָּמָר וְלָאֶרֶז, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהָן בָּעוֹלָם. וְעוֹד, לָמָּה נִמְשְׁלוּ הַצַּדִּיקִים לַתָּמָר וּלְאֶרֶז? אַתָּה מוֹצֵא שְׁאָר אִילָנוֹת כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים, נִקְצָצִין, וְנוֹטְעִין מִנֵּצֶר שֶׁלָּהֶן וּמִיָּד הֵן גְּדֵלִין. וְהָאֶרֶז וְהַתָּמָר מִשֶּׁנִּקְצָצִין, מִי יוּכַל לַעֲלוֹת בִּמְקוֹמָן אֶלָּא אִם כֵּן בִּיגִיעָה גְדוֹלָה לְשָׁנִים הַרְבֵּה. כָּךְ אִם אָבַד צַדִּיק מִן הָעוֹלָם, מִי יוּכַל לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ מִיָּד אֶלָּא לְשָׁנִים הַרְבֵּה, לְפִיכָךְ צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח.
4
