מדרש תנחומא, לך לך ח׳Midrash Tanchuma, Lech Lecha 8
א׳וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ בְּמַתָּנָה, מַהוּ שֶׁיֵּצֵא לְחֵרוּת? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ, יָצָא לְחֵרוּת. וְאִם שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא לְחֵרוּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא בַר חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר כָּל נְכָסַי נְתוּנִין לִפְלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵחֵפֶץ אֶחָד שֶׁבָּהֶן.
1
ב׳מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִיתָתוֹ, כָּתַב כָּל נְכָסָיו שֶׁנָּתַן בְּמַתָּנָה לְעַבְדּוֹ, וְכָתַב לִבְנוֹ שֶׁיְּהֵא בּוֹרֵר לוֹ חֵפֶץ אֶחָד מִכָּל נְכָסָיו שֶׁנָּתַן בְּמַתָּנָה לְעַבְדּוֹ. כֵּיוָן שֶׁמֵּת, כָּנַס הָעֶבֶד אֶת כָּל הַמָּמוֹן וְנָטַל אוֹתוֹ עִם כְּתַב הַמַּתָּנָה וּבָא לוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ: מֵת אָבִיךָ וְכָתַב לִי דַּיְתִיקִי מִכָּל נְכָסָיו, בִּלְבַד שֶׁתִּבְרֹר לְךָ חֵפֶץ אֶחָד מִן הַכֹּל. מֶה עָשָׂה הַבֵּן? הָלַךְ אֵצֶל רַבּוֹ וְסִפֵּר לוֹ הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: אָבִיךָ חָכָם גָּדוֹל הָיָה וּבָקִי בְּדִינִין, אָמַר: אִם אַנִּיחַ כָּל נְכָסַי בְּיַד עַבְדִּי, הֲרֵי הוּא גוֹנֵב אוֹתָן וּמַפְסִידָן, אֶלָּא אֲנִי כוֹתְבָן לוֹ בְּמַתָּנָה, כְּדֵי שֶׁיִּזָּהֵר בָּהֶן, וְיִהְיֶה בְּנִי בּוֹרֵר לְעַצְמוֹ חֵפֶץ אֶחָד מִן הַכֹּל. וְעַכְשָׁו לִכְשֶׁתֵּלֵךְ עִמּוֹ לְבֵית דִּין וְיוֹצִיא אוֹתוֹ דַיְתִיקִי, אֱמוֹר לִפְנֵי בֵית דִּין: רַבּוֹתַי, כָּךְ צִוָּה אָבִי שֶׁאֲנִי בּוֹרֵר לְעַצְמִי חֵפֶץ אֶחָד מִכֹּל, אֵינִי חָפֵץ בָּעוֹלָם אֶלָּא עֶבֶד זֶה, וְתִקְנֶה אֶת הַנְּכָסִים וְאֶת הָעֶבֶד. עָשָׂה כָּךְ. מָסְרוּ בֵּית דִּין בְּיָדוֹ אֶת הַנְּכָסִים וְאֶת הָעֶבֶד, שֶׁעֶבֶד שֶׁקָּנָה נְכָסִים, הָעֶבֶד וְהַנְּכָסִים שֶׁל רַבּוֹ. וּשְׁלֹמֹה אָמַר (קהלת ב, כו), כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת, זֶה הָאָב. וְלַחוֹטֵא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנֹס, זֶה הָעֶבֶד. לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה הַבֵּן,
2
ג׳לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר מָמוֹנָן שֶׁל רְשָׁעִים לַצַּדִּיקִים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מֵשִׂים תַּחֲרוּת בֵּין הַמְּלָכִים, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא אַבְרָהָם וְיִטּוֹל מָמוֹנָן. מִנַּיִן? מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע, שֶׁהָיָה רַע לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת. בִּרְשַׁע, שֶׁנַּעֲשָׂה רָשָׁע. שִׁנְאָב, שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא לָאָב שֶׁבַּשָּׁמַיִם. שֶׁמְאֵבֶר, שֶׁאָמַר אֶעֱלֶה בָּאֵבֶר עַל בָּמֳתֵי עָב.
3
ד׳כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים, שֶׁהָיְתָה מְנִיקָה אוֹתָן כְּשֵׁם שֶׁשָּׁדַיִם מְנִיקִין אֶת הַתִּינוֹק. הוּא יָם הַמֶּלַח, שֶׁבַּעֲוֹנָם נַעֲשָׂה אוֹתוֹ עֵמֶק לְמַיִם מְלוּחִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה (תהלים קז, לד), לָמָּה? מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ (תהלים קז, לד).
4
ה׳וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ, מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י), עַל יְדֵי שֶׁעָתִיד מֹשֶׁה לִטּוֹל מִשְׁפָּטוֹ בְּקָדֵשׁ עַל יְדֵי הַמַּיִם, לְפִיכָךְ נִקְרָא מִקֹּדֶם עֵין מִשְׁפָּט. וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי, לְכַמָּה דוֹרוֹת נוֹלַד עֲמָלֵק.
5