מדרש תנחומא, נח י׳Midrash Tanchuma, Noach 10
א׳צֵא מִן הַתֵּבָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים (קהלת ח, ב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאִם תִּגְזֹר עֲלֵיכֶם מַלְכוּת גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת, אַל תִּמְרְדוּ עָלֶיהָ בְּכָל דָּבָר שֶׁהִיא גוֹזֶרֶת עֲלֵכֶם, אֶלָּא פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר. אֲבָל אִם תִּגְזֹר עֲלֵיכֶם לְבַטֵּל הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוֹת, אַל תִּשְׁמַע לָהּ, אֶלָּא אֱמֹר לָהּ, אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר, בְּכָל מַה שֶּׁאַתְּ צְרִיכָה. אֲבָל עַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ (קהלת ח, ג), לְפִי שֶׁאֵין מְבַטְּלִין אֶתְכֶם מִן הַמִּצְוֹת, אֶלָּא שֶׁתִּכְפְּרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ עַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים.
1
ב׳וְכֵן עָשׂוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱמִיד נְבוּכַדְנֶצַר אֶת הַצֶּלֶם, אָמְרוּ לוֹ מָה אַתָּה סָבוּר, שֶׁאִם תַּשְׁלִיךְ אוֹתָנוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ, יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָנוּ, אֶלָּא בֵּין מַצִּיל וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל, אֵין אָנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם, דִּכְתִיב: הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתָנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב, וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתָנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵמְתְּ לָא נִסְגֻּד (דניאל ג, יז-יח). אָמַר לָהֶם נְבוּכַדְנֶצַר, הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ (דניאל ג, יד). מַהוּ הַצְדָּא? אָמַר לָהֶם: הַאֱמֶת אַתֶּם אוֹמְרִים כָּךְ. עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאַמְרִין לְמַלְכָּא, נְבוּכַדְנֶצַר לָא חַשְׁחִין וְגוֹ' (דניאל ג, טז), וְלֹא אָמְרוּ לוֹ מַלְכָּא, אֶלָּא אָמְרוּ לוֹ: נְבוּכַדְנֶצַר לָא חָשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָּם לַהֳתָהוּתָךְ. אִם לְמִסִּים אִם לְאַרְנוֹנִיּוֹת וּלְכָל מַה שֶּׁאַתָּה גוֹזֵר, אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר, וְאַתָּה מֶלֶךְ עָלֵינוּ. אֲבָל לִכְפֹּר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה נְבוּכַדְנֶצַר, לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא וְגוֹ', שֶׁכֵּן אָנוּ מְצֻוִּין עַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע (קהלת ח, ג). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶן כָּךְ, בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִי עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ (דניאל ג, יט). כֵּיוָן שֶׁהִסִּיקוּ אֶת הַכִּבְשָׁן, בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתּוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבוּשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא (דניאל ג, כא).
2
ג׳מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה אַל יְשַׁנֶּה אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן כְּבוֹדוֹ, שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ אֵלּוּ לִשָּׂרֵף וְקִשְּׁטוּ עַצְמָן.
3
ד׳וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין (דניאל ג, כג). כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן, תָּלוּ עֵינֵיהֶם וְאָמְרוּ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא בָטַחְנוּ בְמַעֲשֵׂינוּ אֶלָּא בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד וְגוֹ', לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם וְגוֹ' (תהלים קטו, א-ב), כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן. וַהֲרֵי כָּנַס הָרָשָׁע הַזֶּה אֶת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפָּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטוֹנֵי מְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵם נְבוּכַדְנֶצַר (דניאל ג, ג). שִׁשָּׁה
4
ה׳נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לַצַּדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, צָף הַכִּבְשָׁן, וְנִפְרָץ הַכִּבְשָׁן, וְנָמַק יְסוֹדוֹ, וְנֶהְפַּךְ הַצֶּלֶם עַל פָּנָיו, וְנִשְׂרְפוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל אֶת הַמֵּתִים. וְכֻלָּן מִן הַמִּשְׁנָה. אֶלָּא הַלָּלוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מְפֹרָשׁ מִן הַפָּסוּק, דִּכְתִיב: גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא (דניאל ג, כב). וּמִנַּיִן שֶׁנִּשְׂרְפוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, דִּכְתִיב: וּמִתְכַנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא (דניאל ג, כז). וְהֵיכָן אֲדַרְגָּזְיָא גְדָבְרַיָּא וַחֲבֵרָיו, אֶלָּא קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא.
5
ו׳בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לֵירֵד לְהַצִּיל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִן הַכִּבְשָׁן. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְלִשְׁמִי יָרְדוּ, אֲנִי יוֹרֵד וּמַצִּילָן וּמַתִּירָן, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים ה' מַתִּיר אֲסוּרִים (תהלים קמו, ז). מִשֶׁהִתִּירָן וְהֵצִיף לָהֶם אֶת הַכִּבְשָׁן, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ וְהִשְׁוָה אוֹתוֹ לָאָרֶץ, שֶׁהָיָה עָמֹק. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמַּלְאָךְ, אָמַר לָהֶן, צְאוּ לָכֶם מִכָּאן שֶׁהֲרֵי כְּבָר הִתִּיר אֶתְכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָשָׂה לָכֶם נִסִּים וְהִשְׁוָהוּ לָאָרֶץ. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יוֹצְאִין אֶלָּא בִרְשׁוּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יֹאמַר בָּרְחוּ לָהֶן מִן הַכִּבְשָׁן, אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר, בִּרְשׁוּתוֹ הֻשְׁלַכְנוּ, בִּרְשׁוּתוֹ נֵצֵא. כְּשֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶאצַר וְרָאָה אוֹתָן, הִתְחִיל תָּמֵהַּ. עָנָה וְאָמַר, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה פֻּקוֹ וֶאֱתוֹ, בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא (דניאל ג, כו). פֻּקוּ וּסְקוּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא פֻּקוּ וֶאֱתוֹ. מִכָּאן, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכִּבְשָׁן שָׁוֶה לָאָרֶץ. בֵּאדַיִן נַפְקִין, בִּרְשׁוּתוֹ הֻשְׁלְכוּ וּבִרְשׁוּתוֹ יָצָאוּ. מִמִּי לָמְדוּ, מִנֹּחַ שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ. וּלְבַסּוֹף נֶאֱמַר לוֹ צֵא מִן הַתֵּבָה.
6
ז׳בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק (משלי יב, יג). בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, אֵלּוּ דוֹר הַמַּבּוּל שֶׁאָמְרוּ, מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ (איוב כא, טו). וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ (איוב כא, יג). יֵשׁ גֵּר וְתוֹשָׁב אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת פַּנֵּה אֶת כֵּלֶיךָ
7
ח׳וַיֵצֵא מִצָּרָה צַדִּיק, זֶה נֹחַ שֶׁאָמַר לוֹ צֵא מִן הַתֵּבָה.
8