מדרש תנחומא, נח י״גMidrash Tanchuma, Noach 13

א׳‎וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה. כֵּיוָן שֶׁנִּזְקַק לָאֳדָמָה, נַעֲשָׂה חוּלִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי שָׁלוֹם, בַּתְּחִלָּה אִישׁ צַדִּיק תָּמִים, וְעַכְשָׁו אִישׁ הָאֲדָמָה. וַיִּטַּע כָּרֶם, מִשֶּׁנָּטַע כֶּרֶם, נִקְרָא אִישׁ הָאֲדָמָה.

ב׳שְׁלֹשָׁה נִזְקְקוּ לָאֲדָמָה וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין. אֵלּוּ הֵן, קַיִן נֹחַ וְעֻזִיָּה. קַיִן, דִּכְתִיב: וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (בראשית ג, ב). מַה כְּתִיב: נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. נֹחַ, דִּכְתִיב: וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם וְנִתְבַּזָּה. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, אָמְרוּ חֲכָמִים, בּוֹ בַיּוֹם נָטַע, בּוֹ בַיּוֹם עָשָׂה פֵרוֹת, בּוֹ בַיּוֹם בָּצַר, בּוֹ בַיּוֹם דָּרַךְ, בּוֹ בַיּוֹם שָׁתָה, בּוֹ בַיּוֹם נִשְׁתַּכֵּר, בּוֹ בַיּוֹם נִתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ.

ג׳אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁבָּא נֹחַ לִטַּע כֶּרֶם, בָּא שָׂטָן וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה נוֹטֵעַ? אָמַר לוֹ: כֶּרֶם. אָמַר לוֹ: מַה טִּיבוֹ? אָמַר לוֹ: פֵּרוֹתָיו מְתוּקִים, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים, וְעוֹשִׂין מֵהֶן יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת, דִּכְתִיב: וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תהלים קד, טו). אָמַר לוֹ שָׂטָן, בֹּא וְנִשְׁתַּתֵּף שְׁנֵינוּ בְּכֶרֶם זֶה. אָמַר לוֹ: לְחַיֵּי.

ד׳מֶה עָשָׂה שָׂטָן? הֵבִיא כֶבֶשׂ וַהֲרָגוֹ תַּחַת הַגֶּפֶן, אַחַר כָּךְ הֵבִיא אֲרִי וַהֲרָגוֹ שָׁם, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא חֲזִיר וַהֲרָגוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קוֹף וַהֲרָגוֹ תַּחַת הַכֶּרֶם וְהִטִּיפוּ דָמָן בְּאוֹתוֹ הַכֶּרֶם וְהִשְׁקוּהוּ מִדְּמֵיהֶן. רָמַז לוֹ, שֶׁקֹּדֶם שֶׁיִּשְׁתֶּה אָדָם מִן הַיַּיִן, הֲרֵי הוּא תָּם כְּכֶבֶשׂ זוֹ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה. שָׁתָה כְּהֹגֶן, הֲרֵי הוּא גִּבּוֹר כָּאֲרִי וְאוֹמֵר אֵין כְּמוֹתוֹ בָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה יוֹתֵר מִדַּי, נַעֲשָׂה כַּחֲזִיר מִתְלַכְלֵךְ בְּמֵי רַגְלַיִם וּבְדָבָר אַחֵר. נִשְׁתַּכֵּר, נַעֲשָׂה כְּקוֹף עוֹמֵד וּמְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וּמוֹצִיא לִפְנֵי הַכֹּל נִבְלוּת הַפֶּה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יַּעֲשֶׂה. וְכָל זֶה, אֵרַע לְנֹחַ הַצַּדִּיק. מָה, נֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֵּרַשׁ שִׁבְחוֹ, כָּךְ. שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

ה׳וְעוֹד, שֶׁקִּלֵּל זַרְעוֹ וְאָמַר, אָרוּר כְּנָעַן וְגוֹ'. וְחָם עַל שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו עֶרְוַת אָבִיו, נַעֲשׂוּ עֵינָיו אֲדֻמּוֹת. וְעַל שֶׁהִגִּיד בְּפִיו, נַעֲשׂוּ שִׂפְתוֹתָיו עֲקֻמּוֹת. וְעַל שֶׁחָזַר פָּנָיו, נִתְחָרֵךְ שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ. וְעַל שֶׁלֹּא כִסָּה הָעֶרְוָה, הָלַךְ עָרֹם וְנִמְשְׁכָה לוֹ עָרְלָתוֹ. לְפִי שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרִחֵם עָלָיו, שֶׁרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְנִמְכַּר עַצְמוֹ לְעַבְדוּת, יֵצֵא עַיִן בְּעַיִן שֶׁרָאָה וּבְפֶה שֶׁהִגִּיד. בְּדִין הוּא שֶׁיֵּצֵא לְחֵרוּת בְּשֵׁם וּבְעַיִן, דִּכְתִיב וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְגוֹ' לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ (שמות כא, כו). וּכְתִיב: וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ (שמות כא, כז). וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה, אִם עַבְדּוֹ קִנְיַן כַּסְפּוֹ עַל שֶׁסִּמֵּא עֵינוֹ וְהִפִּיל שִׁנּוֹ, יֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. זֶרַע בְּרוּכֵי ה', שֶׁהֵן מַטַּע ה' לְהִתְפָּאֵר, כְּשֶׁהֵן מֵתִין אֵינוֹ דִין שֶׁיֵּצְאוּ לְחֵרוּת מִן הָעֲוֹנוֹת, דִּכְתִיב: בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פח, ו), שֶׁיֵּצְאוּ לְחֵרוּת בְּרַמַ״‎ח אֵיבָרִים.

ו׳אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע רַבּוּ עֲוֹנוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַרְכֶם (יחזקאל לו, כו). וּכְתִיב: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם (יחזקאל כט, טז). וּכְתִיב: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ (ירמיה נ, כ).

ז׳בְּעֻזִּיָּה כְּתִיב: כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה (דה״‎ב כו, י). שֶׁהָיָה מֶלֶךְ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָאֲדָמָה וְלֹא נִזְקַק לַתּוֹרָה. יוֹם אֶחָד נִזְקַק לְבֵית הַוַּעַד. אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה אַתֶּם עוֹסְקִין? אָמְרוּ לוֹ: בְּהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר א, נא). אָמַר לָהֶם עֻזִּיָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ וַאֲנִי מֶלֶךְ, נָאֶה לַמֶּלֶךְ לְשַׁמֵּשׁ פְּנֵי מֶלֶךְ וּלְהַקְטִיר לְפָנָיו. מִיָּד, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל (דברי הימים ב כו, טז-יז), וְכֻלָּם מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה. וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ (דברי הימים ב כו, יח). וְלָזֶה יָצָא עָלָיו קֶצֶף מִלִּפְנֵי ה'. מִיָּד, וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהָצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ (דברי הימים ב כו, יט). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִבְקַע הַהֵיכָל הֵילַךְ וָהֵילַךְ שְׁנֵים עָשָׂר עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. וַיַּבְהִילוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה' (דברי הימים ב כו, כ). מִי גָרַם לוֹ זוֹ, שֶׁבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָאֲדָמָה.