מדרש תנחומא, פקודי ד׳Midrash Tanchuma, Pekudei 4
א׳דָּבָר אַחֵר, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אֵין עֵדוּת אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים (דברים ד, מה). מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת, וּבָנָה לָהּ פַּלְטְרִין וְהוֹשִׁיבָהּ לִפְנִים מִשִּׁבְעָה הֵיכָלִים. הוֹצִיא שֵׁם, כָּל מִי שֶׁיִּכָּנֵס עַל בִּתִּי כְּאִלּוּ הוּא נִכְנָס עָלָי. כָּךְ שְׁנֵי שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, זוֹ תוֹרָה. וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמַר, לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' (ויקרא יז, ד) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם בִּזָּה אָדָם אֶת בִּתִּי, כְּאִלּוּ הוּא מְבַזֶּה לִי. אִם נִכְנַס אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּבִזָּה אֶת תּוֹרָתִי, כְּאִלּוּ עָלָה וּבִזָּה אֶת כְּבוֹדִי. תֵּדַע לְךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, כְּשֶׁנִּכְנַס אַנְדְּרִיָּאנוּס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. אָמַר דָּוִד, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ הַעֲלֵה עֲלֵיהֶם, כְּאִלּוּ הָיוּ עוֹלִים לָקוֹץ אֲרָזִים וְלַעֲשׂוֹת סֻלָּמוֹת לַעֲלוֹת לָרָקִיעַ וְהָיוּ עוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת (תהלים עד, ה), אֶלָּא שֶׁאֵין יְכוֹלִין, וּמַנִּיחִין אוֹתְךָ וּבָאִין עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ וְגוֹ' (תהלים עט, א). וְכָל אֵלּוּ, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן עַל יָדֵינוּ,
1
ב׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי חִיָּא, לְמָה אֻמּוֹת הָעוֹלָם דּוֹמִין. לְאָדָם שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא אֶת הַמֶּלֶךְ, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל. מֶה עָשָׂה. הָלַךְ אֵצֶל אַדְרִיּוֹנְטוּס שֶׁלּוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ. מֶה עָשָׂה, נָטַל אֶת הַצִּפֹּרֶן שֶׁל בָּרְזֶל וְהָיָה מַכְנִיסוֹ תַחְתָּיו, אָמַר, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי מַפִּיל אֶת הַבָּסִיס, הָאַדְרִיּוֹנְטוּס נוֹפֵל. כָּךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם מְבַקְשִׁים לְהִתְגָּרוֹת בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵינָן יְכוֹלִין, וּבָאִין וּמִתְגָּרִין בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר דָּוִד, יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְגוֹ' (תהלים ב, ב). מָשָׁל, מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכּוֹת לַחֲמוֹר, מַכֶּה אֶת הָאֻכָּף. כָּךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִתּוֹךְ שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לְמַעְלָן, חוֹזְרִין עַל יִשְׂרָאֵל. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לָהֶם דָּבָר לְמַשְׁכֵּן. אֲבָל בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן עַל יְדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת.
2