מדרש תנחומא, ראה ט״וMidrash Tanchuma, Re'eh 15
א׳עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן (איוב לא, לח). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב, כְּלוּם יֵשׁ לְךָ עָלֶיהָ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּשְׁעַת מִיתָתְךָ, וְאַתְּ אָמַר, אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק. יְהֵא עֲבִידָא דִּידָךְ. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא. רַבִּי חִיָּא רַבָּה אָמַר, מָשָׁל לְאֶחָד הַמּוֹכֵר טַלִּית בְּאִטְלִיס, עָבַר אֶחָד רָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ: שֶׁלִּי הוּא. אָמַר לוֹ: הִתְעַטֵּף בָּהּ. אִם מַחְזֶקֶת הִיא לְךָ, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ. וְאִם לָאו, אֵינָהּ שֶׁלְּךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב, הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (ירמיה כג, כד). וְאַתְּ אָמַר, אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק. הִיא עֲבִידָא דִּידָךְ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מוֹכֵר שִׁפְחָה בָּאִטְלִיס, עָבַר אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ: שֶׁלִּי הוּא. אָמַר לוֹ: נְזֹף בָּהּ, אִם נִשְׁמַעַת הִיא לְךָ, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ. וְאִם לָאו, אֵינָהּ שֶׁלְּךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הוּא שֶׁכָּתוּב בִּי, הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד וְגוֹ' (תהלים קד, כב). וְאַתְּ אָמַרְתָּ, אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק. הָא עֲבִידָא דִּידָךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אִיּוֹב, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ, אֶלָּא אָמַרְתִּי, אִם לֹא הוֹצֵאתִי מַעַשְׂרוֹתֶיהָ כָּרָאוּי. יַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן, אִם זָרַעְתִּי אוֹתָהּ כִּלְאַיִם. אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְּלִי כֶּסֶף (איוב לא, לט), זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתָּ בַּכֶּסֶף וְצָרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ (דברים יד, כה). וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי (איוב לא, לט), זֶה מַעֲשַׂר עָנִי. אִם לֹא עָשִׂיתִי כֵן, תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעוֹרָה בָאְשָׁה (שם פסוק מ). תַּנֵּי רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שָׂדֶה שֶׁהִיא מַעֲלָה חוֹחִים, יָפֶה לְזוֹרְעָהּ חִטִּים. שָׂדֶה שֶׁהִיא מַעֲלָה בָּאְשִׁים, יָפֶה לְזוֹרְעָהּ שְׂעוֹרִים, מַאי דִּכְתִיב: תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְגוֹ'. תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב (שם). עַד עַכְשָׁו חוֹזֵר אִיּוֹב וּמִתְנַבֵּא כַּמָּה נְבוּאוֹת, וְאַתְּ אָמַר תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב. אֶלָּא אָמַר אִיּוֹב, אִם לֹא עָשִׂיתִי כֵן, יִתַּמּוּ דְּבָרַי וְאַל יִהְיֶה לִי פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ, בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו, יג). לְפִיכָךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.
1