מדרש תנחומא, תזריע ב׳Midrash Tanchuma, Tazria 2
א׳דָּבָר אַחֵר וְיָלְדָה זָכָר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְגוֹ'. מַהוּ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ (ש״א ב, ב). מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, בּוֹנֶה פַּלְטְרִין, הֵם מְבַלִּין אוֹתוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְבַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ. כִּבְיָכוֹל, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ. וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ (שם), אֵין צַיָּר כֶּאֱלֹהֵינוּ. כֵּיצַד, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, צָר צוּרָה עַל הַכֹּתֶל, שֶׁמָּא יָכֹל לָצוּר עַל הַמַּיִם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. הֱוֵי אוֹמֵר, וְאֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, צָר צוּרָה עַל הַכֹּתֶל, אֵינוֹ יָכֹל לָצוּר בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה. כְּלוֹמַר, יָצַר הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ, וְנוֹתֵן בְּתוֹכוֹ רוּחַ וּנְשָׁמָה. הֱוֵי אוֹמֵר, וְאֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ. דָּבָר אַחֵר, אֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אָדָם צָר צוּרָה, הוּא מְדַבֵּר וְצוּרָתוֹ אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת, וְהָאָדָם עוֹמֵד וּמְשַׁבֵּחַ צוּרָתוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָאָדָם, וְהָאָדָם עוֹמֵד וּמְדַבֵּר וּמְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּשָׂר וָדָם מְבַקֵּשׁ לָצוּר צוּרָה, כַּמָּה סִמָּנִין הוּא נוֹתֵן עַד שֶׁלֹּא צָר אוֹתָהּ הַצּוּרָה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא צָר אֶת הָאָדָם בְּתוֹךְ טִפָּה אַחַת. בּוֹא וּרְאֵה, הַטַּוָּס הַזֶּה, שְׁלֹש מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה מִינֵי צִבְעוֹנִים יֵשׁ בּוֹ. וּמֵהֵיכָן הוּא נוֹצָר, מִתּוֹךְ טִפָּה שֶׁל לֹבֶן נוֹצָר. וְלֹא תֹּאמַר בָּעוֹף, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָדָם, נוֹצָר מִתּוֹךְ טִפָּה שֶׁל לֹבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. הֱוֵי אוֹמֵר, אֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. בָּשָׂר וָדָם, צָר צוּרָה, אֲבָל צוּרָתוֹ אֵינָהּ עוֹשָׂה צוּרָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא צָר צוּרָה וְצוּרָתוֹ עוֹשָׂה צוּרָה. שֶׁהוּא צָר אֶת הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת וְעוֹשֶׂה צוּרָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ.
1
