מדרש תנחומא, תצוה י״גMidrash Tanchuma, Tetzaveh 13
א׳וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם. לָהֶם אַתְּ עוֹשֶׂה, וְאֵין אַתְּ עוֹשֶׂה לַאֲחֵרִים. לַשֵּׁבֶט הַזֶּה אַתְּ עוֹשֶׂה, וְלֹא לְאַחֵר. לְכַהֵן לִי, הִתְחִיל מְלַמְּדוֹ הֵיאַךְ יְהוּ מִטַּהֲרִין וְאוֹכְלִין בַּקֳּדָשִׁים, הֵיאַךְ יְהוּ טוֹבְלִין וְאוֹכְלִין בַּתְּרוּמוֹת, הֵיאַךְ יְהוּ מִתְקַדְּשִׁין וְאוֹכְלִין בַּטָּהֳרוֹת, סִדֵּר לוֹ קְדֻשּׁוֹת טָהֳרוֹת. לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי. אָמַר רַבִּי מָנָא בְּרַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. לָקַח פַּר (שמות כט, טו), וְלֹא מִן הַגָּזֵל. וְאֵילִם שְׁנַיִם, אַיִל מִכָּן וְאַיִל מִכָּן וּפַר בָּאֶמְצַע, הֶעֱמִידָם כַּגִּבְעָה. לָמָּה שְׁלֹשָה? כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה הַרְרֵי עוֹלָם, אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב, פַּר, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וְאֵילִם שְׁנַיִם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב (שמות כט, ב). וְלֶחֶם מַצּוֹת (שמות כט, ב), בִּזְכוּת לֶחֶם מַצּוֹת אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת הַלֶּחֶם. אָמַר רַב הוּנָא בַּר אַבָּא: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת קְרֵבִין, הָיְתָה סְאָה אַרְבֵּלִית עוֹשָׂה סְאָה סֹלֶת, סְאָה קֶמַח, סְאָה מֻרְסָן, סְאָה סֻבִּין, סְאָה קִבָּר, סְאָה גְּנִינִים. אֲבָל עַכְשָׁיו, אָדָם מוֹלִיךְ סְאָה שֶׁל חִטִּים לִטְחֹן, וְאֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהֻלַּךְ וְיָתֵר מְעַט. לָמָּה? שֶׁבָּטֵל לֶחֶם הַפָּנִים.
1
ב׳וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת. לֶחֶם מַצּוֹת, בִּזְכוּת שָׂרָה, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת (שמות כט, ו). לֶחֶם מַצּוֹת. רְאֵה מֶה הָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ קְרֵבִין, כָּל מַה שֶּׁהָיָה מִתְקָרֵב מִן מִינוֹ, הָיָה מְבָרֵךְ אֶת מִינוֹ.
2
ג׳אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אֲפִלּוּ עִקָּרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, לְשׁוּם כַּפָּרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה. מִזְבֵּחַ, מ' מְחִילַת עֲוֹנוֹתֵיהֶם, ז' זִכְרוֹן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל, ב' בְּרָכָה שֶׁמְּבָרֶכֶת אֶת כָּל הַמִּינִין, ח' חַיִּים שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים. לֶחֶם מַצּוֹת וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין, הָיוּ מְבָרְכִין אֶת הַלֶּחֶם. וּבִכּוּרִים שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין, הָיוּ מְבָרְכִין אֶת פֵּרוֹת הָאָרֶץ.
3
ד׳מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת בִּימוֹת הַקַּיִץ, וְהָיְתָה הַתְּאֵנָה מְלֵאָה תְּאֵנִים יָפוֹת. יָצָא הַטַּל וְהָיוּ אוֹתָם הַתְּאֵנִים שׁוֹאֲבוֹת דְּבַשׁ וּמוֹרִידִין, וְהָיָה הָרוּחַ מְגַבְּלוֹ בֶּעָפָר, וּבָאָה עֵז אַחַת וְהָיְתָה מְנַטֶּפֶת חָלָב לְתוֹךְ הַדְּבַשׁ וְנִתְעָרֵב הֶחָלָב בַּדְּבַשׁ. קָרָא לְתַלְמִידָיו אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ רְאוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. וְכָל כָּךְ לָמָּה? שֶׁהָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת קְרֵבִין.
4
ה׳מַעֲשֶׂה בְּסוֹפֵר אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם בְּכָל שָׁנָה, הִכִּירוּהוּ בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: טֹל מִמֶּנּוּ חֲמִשִּׁים זְהוּבִים וְשֵׁב לְךָ אֶצְלֵנוּ. אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לִי גֶּפֶן אַחַת וְהִיא חֲבִיבָה עָלַי מִכָּל מַה שֶּׁאַתֶּם נוֹתְנִים, שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִי שָׁלֹשׁ רְפוּאוֹת בְּכָל שָׁנָה, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת חָבִיּוֹת עוֹשָׂה לִי בְּכָל שָׁנָה. הָרִאשׁוֹנָה הִיא עוֹשָׂה שְׁלֹש מֵאוֹת, וְהַשְּׁנִיָּה עוֹשָׂה מָאתַיִם, וְהַשְּׁלִישִׁית הִיא עוֹשָׂה מֵאָה, וַאֲנִי מוֹכְרָם בְּדָמִים הַרְבֵּה. מֶה עָשָׂה? הִנִּיחָם וְיָרַד לוֹ. וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה בִּזְכוּת נִסּוּךְ הַיַּיִן שֶׁהָיָה קָרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ. בָּטֵל נִסּוּךְ הַיַּיִן, וְנִמְנְעוּ כָּל טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
5
ו׳אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁגָּלוּ לְבָבֶל, מָה עֶזְרָא אוֹמֵר לָהֶם: עֲלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיוּ מְבַקְּשִׁים, אָמַר לָהֶם עֶזְרָא: זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט. אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה, שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ, וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב (חגי א, ו). זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, מִשֶּׁבָּטֵל לֶחֶם הַפָּנִים. אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה, מִשֶּׁבָּטֵל נִסּוּךְ הַמָּיִם. שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה, מִשֶּׁבָּטֵל נִסּוּךְ הַיַּיִן. לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ, מִשֶּׁבָּטְלוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. וְהַמִּשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב, מִשֶּׁבָּטְלוּ תְּמִידִים שֶׁל צִבּוּר. כָּל כָּךְ לָמָּה? שֶׁבָּטְלוּ הַקָּרְבָּנוֹת.
6
ז׳אָמַר הַנָּבִיא: כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח (חבקוק ג, יז). מִשֶּׁבָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים. וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים (חבקוק ג, יז). מִשֶּׁבָּטְלוּ הַנְּסָכִים, כָּחַשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת מִשֶּׁבָּטַל שֶׁמֶן הַמָּאוֹר, וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל וּשְׂדֵי בְּהֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל מִשֶּׁבָּטְלוּ הַבְּכוֹרוֹת. גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן מִשֶּׁבָּטְלוּ הַתְּמִידִים, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים מִשֶּׁבָּטְלוּ הַפָּרִים שֶׁהָיוּ קְרֵבִין.
7
ח׳אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם (תהלים ז, יב). אָמַר רַבִּי זְעִירָא: הָרִאשׁוֹן קַיָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי: חֲצוּפָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא עוֹשָׂה פֵּרוֹת. בָּעוֹלָם הַזֶּה עָשָׂה שֶׁבַע שָׁנִים שְׁדוּפָה עַל יְדֵי עֲוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שׁוֹמֵם (דניאל ט, כז). אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִיר לָהּ הַבְּרָכוֹת שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא (יחזקאל לו, ח).
8
