מדרש תנחומא, תצוה ט״וMidrash Tanchuma, Tetzaveh 15
א׳וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב (משלי כז, ט). הַכָּתוּב הַזֶּה מְדַבֵּר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְיִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל אֶת הַקְּטֹרֶת בְּאוֹתָהּ מַחְתָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְנִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֶשׁ (ויקרא טז, יב). מַה כְּתִיב שָׁם? וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת (ויקרא טז, יג). מַהוּ וְכִסָּה? לְשׁוֹן מְחִילָה הוּא, כָּעִנְין שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה (תהלים פה, ג). וּכְשֶׁהָיָה עֲנַן הַקְּטֹרֶת מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה וּפוֹנֶה לְמַעְלָה וְנַעֲשֶׂה כָּאֶשְׁכּוֹל, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי (שה״ש פה, ג). אִם נַעֲשָׂה כָּאֶשְׁכּוֹל, עֲנַן הַקְּטֹרֶת וְהָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְכַּפֵּר לְיִשְׂרָאֵל וְשֶׁנִּתְקַבְּלוּ מַעֲשָׂיו. וְאִם לֹא כִּסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת (ויקרא טז, יג). נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל וְכָל יִשְׂרָאֵל מַרְתִּיתִים בְּשָׁעָה שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, עַד שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם. כֵּיוָן שֶׁהָיָה יוֹצֵא, הָיְתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב (משלי כז, ט).
1
ב׳שֶׁמֶן, זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וּקְטֹרֶת אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ רוֹאִין עֲנַן הַקְּטֹרֶת שֶׁהָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה וְהָיוּ שְׂמֵחִים. הֱוֵי, שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. וּמְדַבֵּר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: מִכֻּלְּכֶם אֵין לִי אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים (דה״א כג, יג). וַאֲנִי שָׂמֵחַ בּוֹ. וּקְטֹרֶת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִין, אֵין חָבִיב עָלַי כַּקְּטֹרֶת. תֵּדַע, שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הַחַטָּאת הָיְתָה בָּאָה עַל הַחֵטְא, וְהָאָשָׁם כֵּן. הָעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב. הַשְּׁלָמִים אֵינָן בָּאִין אֶלָּא לְכַפָּרָה, שֶׁהֵן בָּאִין עַל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל הַקְּטֹרֶת, אֵינָהּ בָּאָה לֹא עַל הַחֵטְא וְלֹא עַל הֶעָוֹן וְלֹא עַל הָאָשָׁם, אֶלָּא עַל הַשִּׂמְחָה, הֱוֵי, שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב.
2
ג׳חֲבִיבָה הַקְּטֹרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי דָּוִד נִתְאַוָּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר וְגוֹ' (תהלים סו, טו). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּבְּחוּ קָרְבָּנוֹת בָּעוֹלָם כְּקָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים. וְלָמָּה? שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין קְטֹרֶת תְּחִלָּה בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶם. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּקָרְבָּנוֹ, כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת (במדבר ז, יד), וְאַחַר כָּךְ פַּר אֶחָד (במדבר ז, טו). וּלְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ קָרְבָּן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן זֶה קָרְבַּן פְּלוֹנִי, זֶה קָרְבַּן פְּלוֹנִי, לוֹמַר שֶׁעָרֵב לְפָנָיו וְהוּא מְשַׁבְּחָן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאָחָז, שֶׁבִּטֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְחָתַם בָּתֵּי הַסְּפָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיה ח, טז). וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה וְהִרְבָּה לְהַכְעִיס. וּכְשֶׁמָּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל מַעֲשָׂיו, אָמַר: אֲוַתֵּר לְכָל אֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי קֶצֶף ה' עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם וַיִּתְּנֵם לְזַעֲוָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם, וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל זֹאת (דה״ב כט ז, ט). מַהוּ עַל זֹאת? עַל הַקְּטֹרֶת.
3
ד׳רְאֵה כַּמָּה חָבִיב הַקְּטֹרֶת, שֶׁעַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת נֶעְצְרָה הַמַּגֵּפָה. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרֶץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם (במדבר יז יא, יב). מַהוּ הֵחֵל? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, הָיָה הַמַּלְאָךְ נוֹטֵל עַל סֵדֶר מִרְקָחוֹת, וְלֹא הָיָה מַנִּיחַ לֹא מֵת בֵּין הַחַיִּים וְלֹא חַי בֵּין הַמֵּתִים, אֶלָּא עַל סֵדֶר, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם. וּכְמָה דְּאַתְּ אֲמַר: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה (דברים טז, ט),
4
ה׳כְּשֵׁם שֶׁהַקּוֹצֵר קוֹצֵר עַל הַסֵּדֶר. מִיָּד וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וְגוֹ'. מָצָא לַמַּלְאָךְ עוֹמֵד וּמְחַבֵּל, עָמַד אַהֲרֹן כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא הָיָה מַנִּיחוֹ לְחַבֵּל, אֶלָּא וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים (במדבר יז, יג). אָמַר לוֹ לְאַהֲרֹן: הַנִּיחֵנִי וְאֶעֱשֶׂה שְׁלִיחוּתִי. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן: מֹשֶׁה שְׁלָחַנִי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלָחֲךָ, וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמֹשֶׁה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֵלֵךְ אֶצְלָם. לֹא הִשְׁגִּיחַ הַמַּלְאָךְ, עַד שֶׁעֲצָרוֹ אַהֲרֹן בְּמָתְנָיו וְהוֹלִיכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה (במדבר יז, טו).
5
ו׳מַהוּ וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, שֶׁנָּטַל לַמַּלְאָךְ וַעֲצָרוֹ. לְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, אָמַר: בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם (דברים לג, יא). בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, יְהֵא בָּרִיךְ יָתֵהּ חֵילָא. וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, בַּקְּטֹרֶת שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ שֶׁכִּפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר (במדבר יז, יב). מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו, שֶׁגִּפֵּף אֶת הַמַּלְאָךְ וַעֲצָרוֹ.
6
ז׳אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן לַמַּלְאָךְ מַתְרִיס כְּנֶגְדּוֹ, נָתַן מַחְתָּה עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ (דברים לג, י). לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָה קְטֹרֶת חֲבִיבָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: תֵּדַע לְךָ, שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְשָׁחַט אֶת הַקָּרְבָּנוֹת וְהִקְרִיב וְעָרַךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְסִדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת הַמְּנוֹרָה וְאֶת הַכֹּל, וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה עַד שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת הַקְּטֹרֶת. מִנַּיִן? דִּכְתִיב: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו (שה״ש ד, טז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי קְטֹרֶת הֱיִיתֶם מִתְכַּפְּרִים. וְאַף לֶעָתִיד לָבֹא כֵּן, עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים סֶלָה (תהלים סו, טו).
7
