מדרש תנחומא, צו ד׳Midrash Tanchuma, Tzav 4
א׳דָּבָר אַחֵר, וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה', כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו (תהלים פה, ט). אָמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְבִלְעָם, לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מַקְרִיבִין לוֹ קָרְבָּנוֹת וְלָנוּ לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר לָהֶם בִּלְעָם, הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן אֶלָּא שָׁלוֹם. וּמִי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכְּתוּבִין בָּהּ, צָרִיךְ שֶׁיַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת. אַתֶּם מִתְּחִלָּה פְּסַלְתֶּם אוֹתָהּ, וְעַכְשָׁו אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת. מִי שֶׁקִּבְּלָהּ הוּא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם (שם כט, יא). לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל וְגוֹ'. וּמַה דִּבֵּר, וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. וְלָמָּה נֶאֱמַר זֶבַח שְׁלָמִים. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּבֵין הַכֹּהֲנִים וּבֵין יִשְׂרָאֵל. הֵיאַךְ, הָעוֹלָה אֵין כְּתִיב בָּהּ שָׁלוֹם, וְלֹא בַּחַטָּאת, וְלֹא בָּאָשָׁם, אֶלָּא בַּתּוֹדָה. בֹּא וּרְאֵה, הָעוֹלָה הָיְתָה כֻּלָּהּ כָּלִיל לָאִישִׁים, וְהַחַטָּאת הָיְתָה דָּמָהּ וְאֵמוּרֶיהָ לַמִּזְבֵּחַ, וְעוֹרָהּ וּבְשָׂרָהּ לַכֹּהֵן. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל, לֹא הָיְתָה מִמֶּנָּה הֲנָאָה. וְכֵן הָאָשָׁם. אֲבָל הַתּוֹדָה, הָיְתָה דָּמָהּ וְאֵמוּרֶיהָ לַמִּזְבֵּחַ, וְהֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק לַכֹּהֲנִים, וְעוֹרָהּ וּבְשָׂרָהּ לְיִשְׂרָאֵל. נִמְצֵאת עוֹשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּבֵין הַכֹּהֲנִים וּבֵין יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ נִקְרֵאת זֶבַח הַשְּׁלָמִים, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם לַכֹּל.
1
