מדרש תנחומא, וארא ט״זMidrash Tanchuma, Vaera 16
א׳הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר: שָׂרַט לוֹ שְׂרִיטָה עַל הַכֹּתֶל. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן מָחָר, יֵרֵד הַבָּרָד. אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ, אֲבָל עָתִיד לִהְיוֹת. אֵימָתַי? בִּימֵי גּוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֵת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה (איוב לח, כג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וְגוֹ' (יחזקאל לח, כב). וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז. בְּמַכַּת בָּרָד אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, ה' הַצַּדִּיק וְגוֹ'.
1
ב׳וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם. כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַה', הוּא וּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה. וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה (בראשית כא, א). הוּא וְסִנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם (בראשית יט, כד), הוּא וְסִנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ. וַה' נָתַן קֹלֹת (שמות ט, כג). הוּא וְסִנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. מִתְלַקַּחַת, לְאַחַר שֶׁהִכָּהוּ הַבָּרָד, לוֹקַחְתּוֹ הָאֵשׁ וְשׂוֹרַפְתּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ. רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם. רַבִּי פִּינְחָס אָמַר: מַהוּ אֲפִילֹת? פְּלָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם. וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר: לַקִּישׁוֹת הָיוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי פִּינְחָס, וַהֲרֵי כְּתִיב: וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאַתְּ אוֹמֵר עַל שֶׁהָיוּ קְטַנּוֹת לֹא נֻכּוּ. אֶלָּא פְּלָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶן.
2
ג׳בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע, ה' הַצַּדִּיק, הַעְתִּירוּ אֶל ה' וַאֲנִי מְשַׁלְּחָן. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: כָּךְ אָמַרְתָּ בַּמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהִתְפַּלַּלְתִּי וְלֹא שִׁלַּחְתָּם. לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ? הֱשִׁיבוֹ פַּרְעֹה: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם, עַכְשָׁיו אֲנִי מְשַׁלְּחָן. כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ, וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה'. וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, תְּלָאָן בְּרִפְיוֹן. וְאֵימָתַי יָרְדוּ? בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל הָאֱמוֹרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְגוֹ' (יהושע י, יא). וְהַשְּׁאָר שֶׁהָיוּ בַּשָּׁמַיִם, יֵרְדוּ עַל גּוֹג וּמָגוֹג לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְהַקּוֹלוֹת הָיוּ תְּלוּיִין. וְאֵימָתַי יָרְדוּ? בִּימֵי אֱלִישָׁע עַל מַחֲנֵה אֲרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב וְקוֹל סוּס וְגוֹ' (מלכים ב ז, ו).
3
