תנחומא בובר, אחרי מותMidrash Tanchuma Buber, Achrei Mot

א׳וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' (ויקרא טז א). זש"ה הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו'(קהלת טב), שלמה היה מביט וצופה בכל הדורות בצדיקים וברשעים, וראה דברים שמגיעין לרשעים ומגיעין לצדיקים, ואומר זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל (שם שם ג), הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק, זה אברהם שנקרא צדיק, שנאמר כי ידעתיו [למען] אשר יצוה וגו' [לעשות צדקה] (בראשית יח יט), לרשע זה נמרוד, שהמריד את כל העולם כולו בהקב"ה, זה מת וזה מת. לטוב ולטהור [ולטמא (קהלת שם), לטוב] זה דוד, שנאמר יפה עינים וטוב רואי (ש"א טז יב), לטמא זה נבוכדנצר, זה בנה יסודי בית המקדש, וזה החריבו, זה מלך ארבעים שנה, וזה מלך ארבעים שנה, לזובח (קהלת שם), זה שלמה, שנאמר ויזשלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף (מ"א ח סג), לאשר איננו זובח (קהלת שם), זה ירבעם, שביטל ישראל מלעלות לרגל, שנאמר רב לכם מעלות ירושלים וגו' (מ"א יב כח), זה מלך אחר זה. כטוב (קהלת שם), זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), כחוטא (קהלת שם), זה מרגלים, שנאמר חטאים תרדף רעה (משלי יג כא), משה לא נכנס לארץ, והם לא נכנסו לארץ, הנשבע (קהלת שם), זה צדקיהו, שנאמר גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו (אלהים) [באלהים] וגו' (דה"ב לו יג). (כל אשר) [כאשר] שבועה ירא (קהלת שם), זה שמשון, שנאמר ויאמר (אליהם) [להם] שמשון השבעו ליוגו' (שופטים טו יב), לזה עוורו עיניו, ולזה עוורו עיניו.

ב׳ד"א כטוב, זה בניו של אהרן. כחוטא, אלו אותם שחלקו על אהרן קרח ועדתו ונשרפו, שנאמר ואש יצאה מאת ה' (במדבר טז לה), ובניו של אהרן נכנסו להקריב ותצא אש מלפניה' ותאכל אותם (ויקרא י ב), אלו מקריבין ונשרפין, ואלו מקריבין ונשרפין, ושלמה צווח כטוב כחוטא, כיון שנשרפו בניו של אהרן היה יושב ומתרעם, לומר מה חטא אירע לבני שכך נעשה להם, מיד נגלה הקב"ה על משה, וא"ל לך נחמו מנין שכן כתיב אחרי מות שני בני אהרן, ומה א"ל דבר אל אהרן אחיך וגו' (ויקרא טז ב), ואין דבור אלא ניחומים, כד"א דברו על לב ירושלים וגו' (ישעיה מ ב).

ג׳[ואחרי מות שני בני אהרן]. ר' אבא בר כהנא פתח לשחוק אמרתי מהולל [ולשמחה מה זו עושה] (קהלת ב ב). מה מעורבב שחוק של אומות העולם שעושין [בבתי] טרטיאות ובתי קרקסיאות שלהם. ולשמחה מה זו עושה מה טיבתן של תלמידי חכמים שם.

ד׳ד"א לשחוק אמרתי מהולל. אמר ר' אחא אמר שלמה דברים ששחקה עליהם מדת הדין, כתיב לא ירבה לו נשים (דברים יז יז), וכתיב ויהי לו נשים שרות שבע מ אות וגו' (מ"א יא ג), כתיב לא ירבה לו סוסים (דברים שם טז), וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים (מ"א ה ו), [כתיב] וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (דברים יז), וכתיב ויתן המלך את הכסף וגו' (מ"א י כז), ולא היו נגנבות, אמר ר' יוסי בר חנינא היו כאבני עשר אמות, וכאבני שמונה אמות, תני ר' שמעון בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו. ולשמחה מה זו עושה, א"ל הקב"ה מה העטרה הזו בידך, רד מכסאך, מיד ירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו, והיה שלמה מחזר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואומר אני קהלת הייתי מלך [על ישראל בירושלים] (קהלת א יב), והם אומרים לו שלמה המלך יושב על כסאו, ואתה הולך ומשתטה, והיו מכין אותו בקנה, ונותנין לפניו קערה של גריסין, באותה שעה אמר שלמה וזה היה חלקי מכל עמלי (קהלת ב י).

ה׳ד"א לשחוק אמרתי מהולל. מה מעורבב היה השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול, [דכתיב] שורו עיבר וגו' (איוב כא י), ישלחו כצאן עויליהם (שם שם יא), ישאו (תוף) [בתוף] וכנור וגו' (שם שם יב), יבלו בטוב [ימיהם] (שם שם יג), כיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו (שם שם טו), אמר להם הקב"ה ולשמחה מה זו עושה, חייכם אני מאבד זכרוניכם מן העולם, [דכתיב] וימח את כל היקום (בראשית ז כג).

ו׳[ד"א לשחוק אמרתי מהולל. מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום, ארץ ממנה יצא להם ותחתיה נהפך כמו אש (איוב כח ה), מקום ספיר אבניה וגו' (שם שם ו), נתיב לא ידעו עיט וגו' (שם שם ז), ולא הדריכוהו בני שחץ וגו' (שם שם ח), כיון שאמרו נשכח את הרגל מבינותינו, דכתיב פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו' (שם שם ד), א"ל הקב"ה ולשמחה מה זו עושה, חייכם שאשכח אתכם מן העולם, הה"ד וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' ויהפוך את הערים האל וגו' (בראשית יט כד כה)].

ז׳ד"א לשחוק אמרתי מהולל. אמר ר' פנחס מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד, ראתה יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, ואחיה נשיא, ושני בניה סגני כהונה, כיון שנכנסו להקריב קרבן יצאו שרופים, ונהפכה שמחתה לאבל, [הה"ד וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן].

ח׳וידבר ה' אל משה אחרי מות. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה). למערבביא, אלו שלבן מלא עליהן חולחליות רעות. ר' לוי קרא [להון] (דהוניא) [זהוניא] אלו שמביאין אללי לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן (שם), הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. [אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי]. ר' לוי בשם ר' שמעון [בן מנסיא] אמר תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, [ואל תתמה על זה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות לא כל שכן שיהא תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל המה], ומה תפוח עקבו מכהה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר י"ג חופות קשר לו הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך (יחזקאל כח יג), ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי, אברהם נולד לו בן לסוף מאה שנה, ואמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך (שם כב ב), והיה מהלך ג' ימים, דכתיב ויהי ביום השלישי [וישא אברהם את עיניו] וירא (שם שם ד), מה ראה, ראה ענן קשור על ההר, אמר לבנו בני מה אתה רואה, אמר לו רואה אני הר נאה וענן קשור עליו , אמר לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו רואין אנו הרוגבעה, אמר להן שבו לכם פה עם החמור (שם שם ה), עם הדומה לחמור, נטל את יצחק בנו ועלה לראש ההר, ובנה את המזבח, וערך את העצים, ועקדו על המזבח, ונטל את הסכין, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח [ידך אל הנער] (שם שם יב), כבר היה שחוט, כיון שבא אצל אמו, אמרה לו מה עשה לך אביך, אמר לה נטלני אבא, והעלני הרים, והורידני בקעות, והעלני לראש הר אחד, ובנה מזבח, וסיפר את כל המעשה, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח ידך, כבר הייתי שחוט, אמרה לו ווי לך ברא דעלובתא אילולי שאמר לו אל תשלח, כבר הייתה שחוט, לא הספיקה לגמור הדבר עד שיצאה נשמתה, שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם כג ב), מהיכן בא, מהר המוריה בא.

ט׳כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו ובני אדם מבקשין לשמוח בעולמו, שמח ה' במעשיו, אין כתיב כאן, אלא ישמח [ה' במעשיו] (תהלים קד לא), ואימתי ישמח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא.

י׳ישראל לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח, שמח ישראל בעושיו, אין כתיב כאן, אלא ישמח [ישראל בעושיו] (שם קמט ב), שעתידין לשמוח בהקב"ה, לפיכך כתיב אמרתי להוללים אל תהולו.

י״א[אחרי מות שני בני אהרן]. ר' יודן דמן גלייא פתח אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קינו (איוב לט כז), אמר הקב"ה לאהרן על מימר פיך הייתי [משרה שכינתי על גבי הארון לא על מימר פיך הייתי] מסלק שכינתי שעל גבי הארון, מקדש ראשון, סלע ישכון ויתלונן (איוב לט כח), לינה אחת, מקדש שני על שן סלע ומצודה (שם), לינות הרבה, ותנינן תמן משניטל הארון אבן אחת היתה שם מימות נביאים הראשונים, ושתיה היתה נקראת, ולמה נקראת שמה שתיה, שממנה הושתת העולם, וכיצד היתה תפלת כהן גדול ביום הכפורים, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה שחונה וטלולה, שנת זול, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן, שנת שלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו, שנת שלא יגביהו [ישראל] שררה אלו על אלו. ורבנן דקסרין אמרי על אחינו שבקיסרין שלא יגביהו שררה אלו על אלו, (ורבינו) [ורבנן דדרום] אמרין על אחינו שבדרום שלא יעשו בתיהם קבריהם.

י״במשם חפר אוכל (למרחוק עיניו יביטו) (איוב לט כט), משם היה מאלל ומרגל אוכל של כל השנה כולה, למרחוק עיניו יביטו (שם), היה יודע מראש ועד סוף, הא כיצד, כיון שהיה צופה וראה עשן המערכה עולה לדרום, היה יודע שבדרום שובע, וכן לצפון, וכן למערב, וכן למזרח, כלפי רקיע, היה יודע שכל העולם שובע. [ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו יעלעו דם וגו' (שם שם ל), חמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתיק, אלא ובאשר חללים (שם), נדב ואביהוא, שם הוא (שם), שם הוא השכינה]. אמר ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא קרבו שאו את אחיכם מאת הקדש אין כתיב כאן, אלא מאת פני הקדש (ויקרא י ד), כאדם שאומר לחבירו העבר המת מלפני אביו, עד מתי יראה את בנו מת, לכך כתיב לאחרי מות שני בני אהרן.

י״ג[אחרי מות שני בני אהרן]. (ר' יצחק) [ר' אחווא] בר זעירא אמר אף לזאת יחד לבי ויתר ממקומו (איוב לז א), מהו ויתר, מקפץ, כמו שאמר לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא כא), ומתרגמינן לקפצא, טטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים (וגירר) [וגידר] את הפרוכת, ונכנס בשלום ויצא בשלום, ובני אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים [דכתיב אחרי מות שני בני אהרן.

י״דאחרי מות. ר' ברכיה פתח גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז כו), אעפ"י שענשתי את אהרן. ונטלתי את שני בניו ממנו, לא טוב אלא להכות נדיבים עלי יושר (שם), [הה"ד אחרי מות וגו'].

ט״ואחרי מות. תני [בשם] ר' אליעזר לא מתו נדב ואביהוא, אלא מפני שהורו הלכה בפני משה רבן, מעשה ברבי אליעזר שהורה תלמידו לפניו הלכה ואמר לאימא שלום אשתו, זה אינו מוציא שנתו, וכן היה לא הוציא שנתו, אמרו לו תלמידיו רבינו נביא אתה, אמר להם לא נביא ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני מרבותי, כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

ט״זתניא אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו, עד שירחק ממנו שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל, [הה"ד ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים] (במדבר לג מט). ר' נחום ר ירמיה הוה בחפר הוו שואלין ליה והוא מורה, שאלין ליה והוא מורה, אמרין ליה והא כדין אלפין רבי אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו עד שירחק ממנו י"ב מיל, כנגד מחנה ישראל, והא ר' מני [רבן] יתיב בציפורי, אמר להו ייתי עלי אם הייתי יודע לא הייתי מורה מן ההיא שעתא לא אורי.

י״זבארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן [ומזכיר סורחנן, וכלכך למה, להודיעך שלא היה בידם אלא אותו עון בלבד. אמר ר' אלעזר המודעי צא וראה כמה הוא קשה מיתתן של בני אהרן לפני הקב"ה, שבכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סורחנן, וכל כך למה, שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים מקולקלין היה להם בסתר שעל ידי כן מתו.

י״חבר קפרא בשם ר' ירמיה בר אלעזר אמר בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן], על ההקריבה ועל ההקרבה, ועל אשר זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים, ועל ההקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו, ועל אש זרה שהביאו אש מבית כיריים, ועל שלא נטלו עצה זה מזה.

י״טר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן, ובכולם כתיב מיתה, על שנכנסו שתויי יין, ואומר יין ושכר אל תשת וגו' ולא תמותו (ויקרא י ט), ועל שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, ואומר בבואכם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו (שמות ל כ), ועל שנכנסו מחוסרי בגדים, ומה היו חסירין, אמר ר' לוי מעיל היו חסירין, וכתיב בו מיתה, שנאמר והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' [ולא ימות] (שם כח לה). ועל ידי שלא היו להם בנים, וכתיב בו מיתה, שנאמר וימת נדב ואביהוא וגו' ובנים לא היו להם (במדבר ג ד). אבא חנן אומר על ידי שלא היו להם נשים, וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז ו). אמר ר' לוי שחצים היו הרבה, והיו אומרים איזו אשה הוגנת לנו, הרבה נשים היו יושבות עגונות וממתינות להם, והיו אומרים אחי אבינו מלך, אבינו כהן גדול, אחי אמנו נשיא, אנחנו סגני כהונה, איזו אשה הוגנת לנו. ר' מנחמא בשם ר' יהושע בר חנינא [אמר] עליהם הוא אומר בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו (תהלים עח סג), למה בחוריו אכלה אש, על בתוליו שלא הוללו, ועוד מן הדא ואל משה אמר עלה אל ה' [אתה ואהרן נדב ואביהוא] (שמות כד א), מלמד שהיו משה ואהרן מהלכין תחילה, ונדב ואביהוא הולכין אחריהם, והיו אומרים עוד ימותו שני זקנים אלו, ואנו נוהגים בשררה על הצבור תחתיהם. [ר' יודן בשם] ר' אייבו אמר בפיהם אמרו זה לזה, ר' פנחס אמר בלבם הרהרו. אמר ר' ברכיה אמר להם הקב"ה אל תתהלל ביום מחר וגו' (משלי כז א), הרבה סייחין מתו, ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהם, ועוד מן הדא ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שמות כד יא), מכאן שהיו ראוין להשלחת יד. אמר ר' הושעיא וכי קלורין (פי' עוגות) עלו עמהן לסיני שאומר ויחזו את האלהים וגו' (שם), אלא שזנו עיניהם מן השכינה, כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה. ר' יוחנן אמר אכילה [ושתיה] ודאי, דכתיב באור פני מלך חיים (משלי טז טו). אמר ר' תנחומא מלמד שהגיסו את לבם, ועמדו על רגליהם, וזנו עיניהם מן השכינה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה, שנאמר ויסתר משה פניו וגו' (שמות ג ו), ועוד מן הדא וימת נדב ואביהוא לפני ה' (במדבר ג ד), וכי לפניה' מתו, אלא מלמד שקשה לפני המקום בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקין [בחייהם].

כ׳ר' נחמן דיפו בשם ר' פנחס בשם ר' סימון אמר לפני ה' לפני ה' (במדבר ג ד), שתי פעמים, על פני אהרן אביהם (שם שם), פעם אחת, אלא מלמד שקשה לפני הקב"ה כפליים כאביהם.

כ״אבמדבר סיני (שם שם), [אמר ר' מאיר] וכי במדבר סיני מתו, אלא שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה. למלך שהיה משיא את בתו, ונמצא בשושבינון שלו דבר זוהמא, אמר המלך אם אני הורגו אני מעכב בשמחת בתי, למחר שמחתי באה, מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי, כך אמר הקב"ה אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו, אני מעכב את שמחת התורה, למחר שמחתי באה, מוטב בשמחתי ולא בשמחת התורה, הה"ד ביום חתונתו וביום שמחת לבו (שה"ש ג יא), ביום חתונתו זה יום מתן תורה, וביום שמחת לבו זה אהל מועד.

כ״בובנים לא היו להם (במדבר ג ד). ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא אמר אילו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם (בגדולה) [לנחלה] קודם לכבוד, ובלבד שיהא נוהג במנהג אבותיו.

כ״גויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם (במדבר שם). ר' יצחק אמר בחייו, ור' חייא בר אבא אמר במותו, על דעתיה דר' יצחק דאמר בחייו, נאמר כאן על פני ונאמר להלן פני, על פני תרח אביו (בראשית יא כח), מה פני האמור להלן בחייו, אף פני האמור כאן בחייו, ועל דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו, נאמר כאן פני ונאמר להלן פני, ויקם אברהם מעל פני מתו (שם כג ג), מה פני האמור להלן במותו, אף פני האמור כאן במותו, ועל דעתיה דר' יצחק דאמר בחייו, אירעה טומאה באהרן, ושימש אלעזר, אירעה טומאה באלעזר שימש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם מלך הערביים, ניתזה צינורא מפיו על בגדיו וטמאהו, ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, אותו היום ראתה קימחית שני בניה כהנים גדולים, אמרו שבעה בנים היו לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה, נכנסו חכמים אצלה אמרו לה אמרי לנו מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להם העבודה מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי, אמרין כל קמחייא קמחין, וקמחא דקמחית סולת, קראו עליה את הפסוק הזה, כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה] (תהלים מה יד).

כ״דועל דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו, מת אהרן שימש אלעזר, מת אלעזר שימש איתמר תחתיו.

כ״האמר ר' אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מרים לפרשת אפר פרה, אלא מלמד שכשם שאפר פרה מכפר, כך מיתת צדיקים מכפרת, אמר ר' [יודן] מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשיבור הלוחות, מלמד שקשה לפני הקב"ה מיתת צדיקים כשיבור הלוחות. אמר ר' חייא בר אבא באחד בניסן מתו בניו של אהרן, למה מזכיר מיתתן ביום הכפורים, (א"ל) [אלא] ללמד כשם שיום הכפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת, ומנין שיום הכפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם (ויקרא טז ל), ומנין שמיתת צדיקים מכפרת, שנאמר ויקברו את עצמות שאול וגו' ויעתר אלהים לארץ אחרי כן (ש"ב כא יד).

כ״ווידבר ה' אל משה אחרי מות. זש"ה אף לזאת יחרד לבי (איוב לז א), [מי אמר הפסוק הזה אליהוא אמרו] אליהוא היה צופה האיך בניו של אהרן נכנסין להקריב ויוצאין שרופין, ותמה ואומר אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, מה ראה לומר כך, אלא בשעה בשעה שנתפקפקה (פי' שנחלשה) הכהונה ביד אהרן, מה כתיב שם וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד וגו' (במדבר יז כא), וכתב שמו של כל שבט ושבט על מטהו, ושם אהרן כתב על מטה לוי, ונתנו באמצע, אמר משה שלא יאמרו בני ישראל מריח היה בשכינה ועשה פרי, [אמר משה הרי אני נותנו באמצע כדי שלא ליתן פתחון פה שנאמר ומטה אהרן בתוך מטותם (במדבר יז כא)], מה כתיב שם, וינח משה את המטות [וגו'] ויהי ממחרת וגו' והנה פרח מטה אהרן וגו' ויגמול שקדים (שם כב כג), לא חסר המקרא כלום, מהו ויגמול שקדים, גמל על כל מי שהיה שוקד רעה על שבטו של לוי, ומה אם עצים יבשים הריחו בחייו של עולם [הפריחו] ויצאו חיים [ועשו פירות], ובני אהרן שכנסו שם חיים יצאו שרופים, ואליהוא היה מביט באלו ובאלו ואמר אף לזאת יחרד לבי וגו', אימתי וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן.

כ״ז[אחרי מות שני בני אהרן]. ארבעתן היו ראויין למות ונתפלל משה עליהן ועשתה תפלתו מחצה, אימתי בשעה שעשו ישראל את העגל, מה כתיב שם, ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דברים ט כ). ואין השמדה אלא כליה, שנאמר ואשמיד פריו ממעל (עמוס ב ט), כיון שנתפלל משה עשה תפלתו מחצה.

כ״ח[אחרי מות שני בני אהרן]. א"ל הקב"ה אהרן לא כך כתבתי בתורתי, על כל דבר פשע על שור [וגו'] (שמות כב ח), אין אתה זכור מה עשית בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ), על חמור, אותן מצרים שכתיב בהן, אשר בשד חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), עשית להן עגל שיהיו משתחוים לו, [שנאמר] והאספסוף אשר בקרבו (במדבר יא ד), על שה, אלו ישראל, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז), על שלמה, אותו שכתיב בו שמלה (לך) [לכה] קצין תהיה לנו (ישעיה ג ו), על כל אבידה שכתיב בהן צאן אובדות היו עמי (ירמיה נ ו), אשר יאמר כי הוא זה, אותן שאמרו (זה) [אלה] אלהיך ישראל (שמות לב ח), עד האלהים יבא דבר שניהם, זה משה שכתיב בו ראה נתתיך אלהים לפרעה (שם ז א), ישב משה ודנן, אשר ירשיעון אלהים, אלו דיינין, שכתיב בהם אלהים לא תקלל (שם כב כז), ישלם שנים לרעהו, אלו שני בני אהרן, הוי אחרי מות שני בני אהרן.

כ״ט[מהיכן היתה הטייה שנטלו [את שלהן], א"ר הושעיא בשעה שהיה משה עולה וזקני ישראל עמו מן המדבר, היה אהרן וחור ושבעים זקנים ונדב ואביהוא עולים עמו, משה ואהרן היו מהלכין תחילה, נדב ואביהוא מהלכין אחריהם, וכל זקני ישראל מהלכין אחריהם, והיו נדב ואביהוא מהרהרין בלבם, ואמרו אימתי שני זקנים הללו מסתלקין כדי שניטול שררה ונהיה אנחנו ראשונים לכל דבר, אמר להם הקב"ה, אל תתהלל ביום מחר (משלי כז א), הרבה סייחין מתו ועשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותיהן, אמר להם מאותה שעה הייתם צריכים ליטול את שלכם, אלא מה אני עושה, הרי אני ממתין לכם עד שיעלה המשכן, ואחר כך אני דן אתכם, לפיכך כשעמד המשכן נטלו אפופסין שלהן ומתו, אחרי מות שני בני אהרן.

ל׳ר' אחא אמר מהיכן נטלו את שלהן, אלא שלא נזקקו לפריה ורביה, היו אומרים אנו פרחי כהונה גדולה, ואנו נוטלין נשים שאינן הוגנות לנו, אמר ר' אחא בחוריו אכלה אש (תהלים עח סג), למה בשביל בתולותיו לא הוללו (שם).

ל״ארבותינו אומרים בשביל שזנו עיניהם מן השכינה, אמרו לא כך עשה משה שהלך לרקיע והביט בשכינה, ולא צריך לא אכילה ולא שתיה, אף אנו כיון שאנו מביטים בשכינה, אין אנו צריכין לא אכילה ולא שתיה, אעפ"י כן ויחזו את האלהים (שמות כד יא), וצרכו לאכילה ושתיה, שנאמר ויאכלו וישתו (שם), מאותה שעה בקש הקב"ה לפשוט יד בהן, אמר קב"ה אני אמתין עד שיעשה המשכן, והן נכנסין להקריב , ואני עושה בהן מדת הדין, שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו (ויקרא טז א), ב' פעמים כתיב לפני ה', וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה [לפני ה'] (במדבר ג ד), למה ב' פעמים, אמר הקב"ה הוציאו את המת מלפני, שכן כתיב קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש (ויקרא י ד), כביכול כשישראל בצרה אף הוא עמהם, שכן כתיב בכל צרתם לון צר (ישעיה סג ט), אמר ר' מאיר ויושע ה' ביום ההוא (שמות יד ל), ויושע כתיב, אמר ר' אבהו ראה מה כתיב לפני אפרים ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו (תהלים פ ג), שלך ושלנו היא הגאולה, אמר הקב"ה לעולם הבא אני גואל אתכם, ואתם שמחים ואני שמח, [שנאמר] ישמח ה' במעשו (תהלים קד לא), ישמח (ה') [ישראל] בעושיו (שם קמט ב)].

ל״בוידבר ה' אל משה לאמר [וגו'], איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה (ויקרא יז א ג), ורוח הקודש צווחת ממזרח שמש ועד מבואו [גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה] (מלאכי א יא), משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע, אין קילוסו של הקב"ה פוסק מפיו, שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג ג), וכן אתה מוצא בשעה שעשה יהושע מלחמה בגבעון, מה כתיב שם, אז ידבר יהושע לה' וגו' שמש בגבעון דום (יהושע י יב). בקש יהושע לשתק את החמה, לא אמר לו שמש בגבעון עמוד, אלא דום, למה אמר דום, שכל שעה שהוא הולך הוא מקלס להקב"ה, וכל זמן שהוא מקלס יש בו כח להלך, לכך אמר לו יהושע שישתוק, שנאמר שמש בגבעון דום, אמר השמש ליהושע וכי יש קטן אומר לגדול דום, אני נבראתי ברביעי, ובני אדם נבראו בששי, ואתה אומר לי דום. א"ל יהושע בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן, אינו אומר לו שתוק, אברהם אבינו הקנה לו הקב"ה שמים וארץ שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), ולא עוד אלא שהשתחוית ליוסף, שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם לז ט), [ואת מדבר כנגדי] הוי שמש בגבעון דום, א"ל השמש ליהושע, וכך אתה גוזר עלי שאדום, א"ל הן, א"ל ומי יאמר קילסו של הקב"ה, א"ל דום אתה ואני אומר קילוסו של הקב"ה שנאמר אז ידבר יהושע (יהושע י יב), ואין אז אלא שירה, שנאמר אז ישיר משה (שמות טו א). ובכל מקום מקטר מוגש לשמי (מלאכי שם), שאל ר' אמי את ר' שמואל בר נחמן מהו ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, התורה מזהירה השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר וגו' (דברים י ביג יד), וכן הוא אומר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה [וגו'] ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' (ויקרא יז ג ד), והנביא אומר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, א"ל ר' שמואל בר נחמן איזו היא מנחה טהורה שבכל מקום מוקטר ומוגש לשמו של הקב"ה זהו תפלת המנחה, אין מוקטר אלא תפלת המנחה, שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך וגו' (תהלים קמא ב), [ואומר] ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו וגו' (מ"א יח לו).

ל״ג[ד"א] איש איש מבית ישראל. זש"ה היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (תהלים נא כ כא), למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה, אין ביתו בית, למה כשהאריסין באין הוא אומר להם לכו לחנות, למה שאין לו בית, ואין לו אשה, נטל אשה היה אומר להם כל מה שתביאו לי מכאן ואילך העלו אותם לבית, כך כל הימים עד שלא העמיד משה אהל מועד, היו הקרבנות קריבין (מכל) [בכל] מקום, שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' (שמות כד ה), וכן הוא אומר דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ל' אלהינו (שם ח כג), כיון שהוקם המשכן, א"ל [הקב"ה] למשה אמור להם, מכאן ואילך אין אתם רשאין להקריב קרבן אלא באוהל מועד, ושם היו מעלין את (הדורות) [הדורון] להקב"ה, שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך[בכל מקום אשר תראה] כי אם במקום אשר יבחר ה' [באחד שבטיך שם תעלה עולותיך] (דברים יב יג יד), והיכן בחר הקב"ה בירושלים, שנאמר כי בחר ה' בציון [אוה למושב לו] (תהלים קלב יג), לפיכך משה מזהיר ישראל לאמר, איש איש אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן וגו' (ויקרא יז ג ד).

ל״ד[זה דבר] (שם שם ב), צפה הקב"ה שבית המקדש עתיד ליחרב, ואמר הקב"ה כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו מתכפר עליכם, אין בית המקדש קיים במה מתכפר עליכם, התעסקו בדברי תורה, שהן משולין בקרבנות והן מכפרין עליכם, שנאמר זה הדבר, וכן הנביא אומר קחו עמכם דברים (הושע יד ג). בכל הקרבנות נמשלו דברי תורה, מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר ויין לנסך רביעית ההין (במדבר טו ה), ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי (משליט ה), (ונמשלה תורה בלם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר טו ה), ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה), (ונמשלה תורה לחם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב), וכה"א] ונתת על השלחן לחם [פנים לפני תמיד] (שמות כה ל), ותורה נמשלה בלחם, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה). מקריבין שמן על גבי המזבח, שנאמר סולת בלולה בשמן (ויקרא ב ה), ונמשלה תורה בשמן, שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך (לא) [אל] יחסר (קהלת ט ח).

ל״האיש איש מבית ישראל אשר ישחט. ר' עקיבא אומר כשהיו ישראל במדבר היו נוחרין את הבהמה ואוכלין אותה, וכאן אסרה להם, ואמר להם איש איש מבית ישראל וגו', ואמר להם אסור לכם לשחוט חוץ מאוהל מועד. ר' ישמעאל אומר כיון שאמר להם משה היו מתאוים לאכול בשר, באותה שעה הזהירו עצמן מן השחיטה, שלא לשחוט חוץ מאוהל מועד, ולמה כן, אלא שהיו להוטין עד עכשיו אחר ע"ז, ומנין שהם שוחטין לע"ז, שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו' (ויקרא יז ז), כיון שבקשו ליכנס לארץ ישראל, באו אצל משה, אמרו לו רבינו אם בקשנו לאכול בשר כיצד נעשה, אמר להם לשעבר כשהייתם במדבר היה אסור לשחוט לכם חוץ מאוהל מועד, אבל כשאתם נכנסין לארץ מותר לכם לשחוט בכל מקום, שנאמר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר (דברים יב כ), אמר להם לא כשהתרתי לכם את השחיטה תהיו נוטלים מתוך הצאן ושוחטין, אמר שלמה ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך (משלי כז כז), משה מלמד לישראל ואומר להם, אם יש לכם כבשים שאתה גוזז לכסות שלך, שנאמר כבשים ללבושיך ומחיר שדה עתודים (שם שם כו), מהו ומחיר שדה עתודים, שכל מה שאתה עושה מן העתודים הוי קונה מהם שדות, ודי חלב עזים, דייך חלב עזים ללחמך ללחום ביתך. אמר ר' עקיבא ראה היאך חס הקב"ה על נכסיהן של צדיקים וישראל, ראה מה כתיב (וקלחת) [וזבחת] מבקרך ומצאנך (דברים יב כא), ממה שהן יולדות, לא תהא נוטל ומקריב, אלא ממה שהן מולידות, שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך וגו' (שם טז יט), [ממה שהן מולידות אתה רשאי להקריב]. אמר ר' אלעזר [בן עזריה] לימדך התורה דרך ארץ, אם יהיה לאדם מישראל עשרה ליטרין של כסף, יהא אוכל ירק בקדירה, ואם יש לו עשרים יהא אוכל באילפס, ואם יהיה לו שלשים יהא אוכל ליטרא בשר משבת לשבת, ואם יהיה לו חמשים יהא אוכל בשר בכל יום [ויום], וכל כך למה, כדי לחוס על נכסיהם של ישראל. אמר ר' אלעזר בן שמוע, וכשיהא לוקח משבת לשבת, לא יקח עד שיהא נמלך בתוך ביתו, מנין שכך כתיב [כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך] ואמרת אוכלה בשר וגו' (דברים יב כ), לפיכך משה מזהירן ונותן להם רמז בשביל שלא יהו מרבים בשחיטה.

ל״ואיש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד וגו'. ישעיה אמר שוחט השור מכה איש (ישעיה סו ג), כל מי שהוא גונב שורו של חבירו ושוחטו, כאילו מכה לבעליו. ד"א שוחט השור מכה איש, עד שלא הוקם המשכן היו כל (הבהמות) [הבמות] מותרות, [ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות], אמר הקב"ה מי שהוא מקריב שור חוץ מאוהל מועד כמכה איש, [כאילו נפש הוא שוחט], שנאמר דם יחשב [לאיש ההוא דם שפך] (ויקרא יז ד), וכל מי שהוא שוחט במשכן [מכבדני, שנאמר זובח תודה] יכבדנני (תהלים נ כג), ומה שכר אני פורע לו, כשאבי. ישועה לישראל הוא זוכה לראות בה, שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים (שם) אמר ר' אבהו כל ישועה שבאה לישראל היא של הקב"ה, שנאמר עמו אנכי בצרה [וגו' ואראהו בישועתי] (שם צא טו טז), רבונו של עולם הואיל ואמרת עמו אנכי בצרה, כביכול הוא נושע, הושיעה ימינך וענני (שם ס ז), שאם אתה עונה אותנו הישועה שלך היא, שנאמר ולכה לישועתה לנו (שם פ ג). אמר ר' ברכיה הכהן [בירבי] ראה מה כתיב גילי מאוד בת ציון וגו' צדיק ונושע (זכריה ט ט), ומושיע אין כתיב כאן, אלא ונושע, וכן הוא [אומר] אמרו לבת ציון הנה ישעך בא (ישעיה סב יא), מושיעך אין כתיב כאן, אלא ישעך, [כביכול הוא נושע]. אמר ר' מאיר ויושע ה' ביום ההוא (שמות יד ל), ויושע כתיב כביכול כשישראל נגאלין הוא נגאל. אמר ר' מאיר משה מקלס כנסת ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם [נושע בה'] (דברים לג כט), עם הושיע ' אין כתיב כאן, אלא עם נושע בה', משל לאדם שהיה לו סאה של חטים של מעשר שני, מהו עושה, נותן מעות ופודה, כך ישראל במה הם נפדים, כביכול בהקב"ה, עם נושע בה'. אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בשר ודם, במצרים על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי ברק ודבורה, במדינים על ידי שמגר בן ענת, וכן על ידי השופטים, [ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים], אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם, ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעיה מה יז).

ל״זחסלת פרשת אחרי