תנחומא בובר, הוספה לשלחMidrash Tanchuma Buber, Appendix to Sh'lach

א׳ ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי וגו' (במדבר יד יא). זש"ה ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם [וגו'], נאצו כל תוכחתי (משלי א כה ל), מהו ותפרעו כל עצתי, אלא כל טובה שיעצתי עליכם קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר ופרעו כל עצתי, מתחלה אמרתי למשה, וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וגו' (שמות ג ח), ואתם לא עשיתם כן, אלא באתם לים, ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים קו ז), באתם להר סיני, וירדתי אני ודברתי עמכם, באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים הורדתי בשבילכם, ומסרתי לכל אחד ואחד מישראל ב' מלאכים, אמר ר' יוחנן אחד חוגרו זינו, ואחד נותן עטרה בראשו, ר' חונא דציפורין אמר זינם אסר להם, ור' סימוי אמר פורפירה הלבישן, שנאמר ואלבישך רקמה (יחזקאל טז י), רשב"י אומר כלי זיין הלבישן, ושם המפורש כתוב עליו, וכל ימים שהיה בידם, לא היה דבר רע נוהג בהם, ולא מלאך המות, ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה, ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך (שמות לג ה), באותה השעה וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו' (שם שם ד), ומה כתיב ויתנצלו [בני] ישראל את עדים וגו' (שם שם ו), מה עשה הקב"ה הביא למלאך המות, וא"ל כל העולם ברשותך, חוץ מן האומה זו שבחרתי לי, אמר ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר מלאך המות לפני הקב"ה על חנם נבראי בעולם, א"ל הקב"ה בראי אותך שתהא משכל באומות העולם, חוץ מן האומה הזו, שאין לך רשות עליה ליטול אחד ממנה, ראה עצה שיעץ עליהם הקב"ה שיהו חיים וקיימים, שנאמר ואת הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד ד), וכן הוא אומר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות (שמות לב טז), מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ור' נחמיה אומר חירות מלאך המות, ורבותינו אומרים חירות מן היסורים ראה עצה שיעץ הקב"ה עליהם, ומיד קלקלו את העצה הזו, אחר ארבעים יום, לכך נאמר ותפרעו כל עצתי.

ב׳ [ד"אג עד אנה ינאצוני העם הזה]. אמר להם הקב"ה אני אמרתי שאין אתם חוטאים, אלא שתהיו חיים וקיימים כמותי, כשם שאני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם (תהלים פב ו), כמלאכי השרת שאינם טועמים מיתה, ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות, אכן כאדם תמותון (שם שם ז), כאדם הראשון, שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה, ויהיה חי וקים לעולם, שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב), וכן ויברא אלהים את האדם בצלמו (שם א כז), שיהיה חי וקים כמותו, והוא חבל מעשיו, וביטל גזירתו, ואכל מן האילן, ואמרתי לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט), ואף אתם אני אמרתי אלהים אתם, וחבלתם מעשיכם כאדם, אכן כאדם תמותון, ומי גרם להם כך, ותפרעו כל עצתי, נאצו כל תוכחתי, לכך נאמר עד אנה ינאצוני העם הזה וגו'.

ג׳ [עד אנה ינאצוני העם הזה וגו']. זש"ה מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים (ישעיה ה ד), אמר הקב"ה מה טובות בראתי בתוך עולמי לא עשיתי לכם, ובאותה הטובה שעשיתי עמכם הייתם מכעיסים אותי, הוצאתי אתכם ממצרים ובאתי לים, ועשיתי אותו כמלוא טיט, שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק ג טו), והיו מהלכים בו, ואומרים זה לזה פלוני ראובן איכן אנו, אין אתם יודעים מטיט ולבנים הוציאנו, ולטיט החזירנו, שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (שמות א יד), וכן דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק שם), אמר להן הקב"ה בטובה שהבאתי עליכם בה אתם מכעיסים אותי, באו למדבר והורדתי לכם את המן ארבעים שנה, ולא נצטרך אחד מהן לנקביו אותן מ' שנה, אלא אוכלים את המן, והוא נעשה להם בשר, שנאמר לחם אבירים אכל איש [וגו' וימטר עליהם כעפר שאר וגו'] (תהלים עח כה כז), שהיה נעשה בהם אברים ובשר, ובו הכעיסו אותתו, רואין עצמן שלא צרכו לצאת כבני אדם, והתחילו אומרים זה לזה אין אתה יודע יש לנו עשרים יום ושלשים [יום] שלא עשינו צורכינו מה הוא כך, אדם שאינו עושה צרכו ד' ימים או ה' [ימים] אינו מת או נבקע, ואנו נפשנו קצה בלחם הקלוקל (במדבר כא ה), למה נאמר הקלוקל, שהיה קל בתוך מעיהם.

ד׳אמר הקב"ה במה שהטבתי להם בו הכעיסו אותי, שנאמר מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי וגו' (ישעיה ה ד), הלכו המרגלים וראו את הארץ, ואת מוצא שבכל מקום שישראל הולך ניכר הוא, שנאמר כל רואיהם יכירום וגו' (שם סא ט), אלא אמר הקב"ה אם רואים הם הורגים אותם, אלא מה אני עושה, על כל מדינה ומדינה שהיו המרגלים נכנסים לתוכה, היה ראש המדינה ניגף, או מלכה [היה ניגף], כדי שיהו עסוקים להוציא מתיהם, ואינם נותנין דעתם למרגלים, שלא יהרגו אותם, נכנסים וראו את הארץ, ובדקו אותה שהיא יפה, ראה טובה מה שעשיתי עמהם, ובה הכעיסו אותי, כשבאו אצל משה ואצל ישראל, מה אמרו, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וגו' (במדבר יג לב), התחיל הקב"ה צווח מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי וגו'.

ה׳ [עד אנה ינאצוני העם הזה וגו']. אמר הקב"ה אני הייתי סבור ומקוה שאתם נעשים כאבות, שכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט י), ולא הייתי סבור שאתם נעשים כסדום שנשרפו באש, שנאמר כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה [ענבימו ענבי רוש וגו'] (דברים לב לב), מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים (ישעיה ה ד), כסדום שנשרפו באש לכך נאמר עד אנה ינאצוני העם הזה.

ו׳ [עד אנה ינאצוני העם הזה]. אמר משה להקב"ה ומה את מבקש, א"ל אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו (במדבר יד יב), א"ל משה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו, ואמרו אל יושב הארץ הזאת וגו', מבלתי יכולת ' להביא את העם הזה וגו' (שם שם יג יד טז), שלא יהו אומות העולם אומרים אלהי כנען קשים הם מאלהי מצרים, למה אלהיהן של מצרים של שקי הן, אבל של כנען של בעל הן, ואמרו אל יושבי הארץ הזאת [וגו'] מבלתי יכולת ה' להביא וגו', מבלתי יכולת שלא היה לו להספיק כדי מזונות הוציאם להמיתם במדבר, ואין לשון יכולת אלא מזונות, שנאמר ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו (מ"א ה כה).

ז׳ ד"א, שלא יהו אומות העולם אומרים נוהג בך כאכזרי, כלומר בא דור המבול ואיבדם במים, שנאמר והמבול היה מים על הארץ (בראשית ז ו), וכן בא דור הפלגה ואיבדן, וכן באו הסדומיים ואיבדן, וכן באו המצריים ושקען במים, ואף לאלו שקרא אותן בני בכורי ישראל (שמות ד כב), הרי הוא מכלה אותן כלילית הזו שאינה מוצאה כלום, והיא הופכת על בניה, כך מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר (במדבר יד טז). אמר משה רבש"ע (כי) [אשר] עין בעין נראה אתה ה' (שם שם יד), מה (כי) [אשר] עין בעין, אמר ר' שמעון בן לקיש הרי מאזנים מעוין, אתה אומר אכנו בדבר ואורישנו (שם שם יב), ואני אומר סלח נא (שם שם יט), נראה של מי עומדת, א"ל הקב"ה חייך משה שלך עומדת ושלי בטילה, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך (במדבר יד כ), ואעפ"כ לא בטלה גזירתו של הקב"ה שאמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו (שם שם יב), העמיד ממנו ששים רבוא, ולעולם הבא הקב"ה מכנסן, שנאמר הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים (ישעיה מט יב), והגליות באות עמהם, והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון, ושלפנים מן החשכה, הם מתכנסין ובאין לירושלים, עליהם אמר ישעיה לאמר לאסורים צאו (שם שם ט), לאלו שהם נתונים לפנים מן סמבטיון, לאשר בחשך הגלו (שם), אלו שהם נתונים לפנים מן ענן חשך, על דרכים ירעו (ועל) [ובכל] שפיים מרעיתם (שם), אלו שהן נתונים בדפני של אנטוכיא, אותה השעה הן נגאלים, ובאין לציון בשמחה, אמר ישעיה ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה (שם נא יא).

ח׳ עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר (הם) [המה] מלינים עלי וגו' (במדבר יד כז). ילמדנו רבינו תינוק שיש בידו אבן בשבת, מהו ליטול בשבת, כך שנו רבותינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה, מדור המדבר אתה למד שהקב"ה נושאם במדבר כביכול, ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו (דברים א לא), והיתה ע"ז בידם, שנאמר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' (נחמיה ט יח), וכן את מוצא כשעברו בים, צלמו של מיכה עבר עמהם, שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י יא), וכל כך לא הניחם הקב"ה, אמר למשה הרבה טובות עשיתי עמהם, והרבה הן מכעיסים אותי, קרעתי להם את הים הכעיסו אותי, שנאמר וימרו על ים [בים] סוף (תהלים קו ז), הבאתי אותם במדבר ושם הכעיסו אותי, וכן הוא אומר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר יד כב), אף כאן אמרתי לך לשלם לתור את הארץ, והכעיסו אותי, והוציאו עליה שם רע, איני יכול לסבול, עד מתי אהיה סובל להם, מנין ממה שקראו בענין, עד מתי לעדה הרעההזאת.

ט׳[ד"א עד מתי וגו']. זש"ה ויהי כאשר (קראתי) [קרא] ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר ה' צבאות (זכריה ז יג), מדה כנגד מדה, אמר הקב"ה לפי שאמרתי ד' פעמים, כך אתם עתידים לומר ד' פעמים כיוצא בו, אני אמרתי ד' פעמים

י׳עד אנה מאנתם (שמות טז כח),
עד אנה ינאצוני (במדבר יד יא),
ועד אנה לא יאמינו בי (שם),
עד מתי לעדה הרעה הזאת (שם שם כז),

י״אאף אני אמסור אותם ביד ד' מלכיות, והן עתידים לצווח ולומר ד' פעמים,

י״בעד אנה ה' תשכחני נצח (תהלים יג ב), בבבל,
עד אנה תסתיר את פניך ממני (שם), במדי,
עד אנה אשית עצות בנפשי (שם שם ג), ביון,
עד אנה ירום אויבי עלי (שם שם), באדום,

י״גלקיים מה שנאמר ויהי כאשר (קראתי) [קרא] ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע וגו', לכך נאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'.

י״ד ד"א עד מתי לעדה הרעה הזאת. זש"ה כי ממזרח שמש [ו]עד מבואו גדול שמי בגוים (מלאכי א יא), אמר הקב"ה אומות העולם מכבדים אותי, ואתם כמה נסים עשיתי לכם, ואתם מכעיסים אותי, רצונך לידע עגלון מלך מואב ערל היה, ונכנס אהוד בן גרא אצלו, וכיון שהזכיר לו שמי חולק לי כבוד, ועמד לו מכסאו, שנאמר ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא (שופטים ג כ), לקיים מה שנאמר כי ממזרח שמש [ו]עד מבואו גדול שמי בגוים (מלאכי א יא), אמר הקב"ה אומות העולם מכבדים אותי, וחולקים לי כבוד, ואתם מכעיסים אותי, ואני טוען אתכם, עד מתי אני סובל, עד מתי לעדה הרעה הזאת.

ט״ו ד"א עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'. אמר הקב"ה בא וראה טובות שעשיתי להם שהלכו לתור את הארץ, כל מקום שהיו נכנסים הייתי עושה לראש העיר למות, וכיון שהיו נכנסין מוצאין כל בני העיר מטפלים עם ראש העיר, ולא היו נותנים דעתם להם, ובטובה שעשיתי להם הוציאו שם רע, מה אמרו למשה, ארץ אוכלת יושביה היא (במדבר יג לב), אחר כל הטובה הזאת שעשית עמהן שלא יתנכרו בהם הם מרגלים ויתפשו אותם, ואחר כל אלו אמרו לשון הרע ואני סובלן, עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'.

ט״ז ד"א עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'. אמר הקב"ה כביכול אדם קונה לו עבד שיהא העד נוטל את הפנס ומאיר את קונו, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם (ויקרא כה נה), ואני הייתי נוטל את הפנס ומאיר להם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם (שמות יג כא).

י״ז ד"א בנוהג שבעולם אדם קונה לו עבד שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם ומתקן לו איטימסיאה, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדיי ואני הייתי מתקן איטימסיאה, שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י לג).

י״ח ד"א בנוהג שבעולם אדם קונה לו עבד שיהא עבדו אופה לו לחם, וקונה לו אוכל, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדיי, ואני הייתי אופה לכם שתהיו אוכלים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד), וכן הוא אומר לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), אחר כל הטובות הללו שעשיתי לכם אתם מכעיסים אותי, עד מתי אני סובל, עד מתי לעדה הרעה הזאת.

י״ט [ד"א עד מתי לעדה הרעה]. אמר הקב"ה למשה מכלה אני אותם מלפני, שכן הוא אומר אכנו בדבר ואורישנו (במדבר יד יב), מיד עמד לו משה מבקש רחמים מן הקב"ה, כיצד בשעה שעשו ישראל את העגל עמד לו משה, באותה שעה היה מבקש עליהם, אמר לו בבקשה ממך הודיע אותי באיזה מדה את נוהג בעולמך, שכן הוא אומר הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו' (שמות לג יג), א"ל הקב"ה במדת רחמים אני נוהג בעולמי, שנאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (שם לד ו), כיון שראה משה שאמר לו הקב"ה ארך אפים, התחיל אומר להקב"ה רבון העולמים זאת שאמרת ארך אפים כך אתה מאריך רוחך, א"ל הקב"ה אעפ"כ עתיד אני לפרוע להם, לא עשה אלא כיון שביקש הקב"ה לכלותם כאן, שנאמר אכנו בדבר ואורישנו, עמד משה והיה מבקש רחמים לפני הקב"ה, ואמר לו בבקשה ממך אותן התנאים שהתניתה ואמת ארך אפים, כאן קיים דברך, ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר (במדבר יד יז), ומה אמר ה' ארך אפים ורב סד וגו' (שם שם יח), אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עבד אם יהיו מעשיו טובים, ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הן מחזיקין לו טובה, בזמן שהעבד של תרבות רעה, ומעשיו רעים, ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, כך אף את רבש"ע אל תבט בקשי ערפם, שנאמר אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו (דברים ט כז), אמר לו הקב"ה הרי בשבילך אני סולח להם, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך (במדבר יד כ).

כ׳ וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם, ועשיתם אשה לה' עולה או זבח לפלא נדר וגו' (שם טו א ב ג). זש"ה איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואומר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו (ירמיה ג יט), מהו איך אשיתך בבנים, היאך אשוה אותך כחיבת בנים, אמר ר' יוסי בר חנינא מהו איך אשיתך בבנים, אהבה גדולה היתה ביני וביניכם, היאך הכנסתם שנאה ביני וביניכם, איך אשיתך בבנים, ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית בינך ובין האשה (בראשית ג טו).

כ״אד"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' יהושע הלוי אמר הקב"ה אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא, ועשיתם אותי שאהא מלמד קטיגוריא, איך אשיתך בבנים, ואין הלשון הזה אלא לשון חיוב, שנאמר אם כופר יושת עליו וגו' (שמות כא ל).

כ״בד"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' חייא אמר הקב"ה לאיזו אומה עשיתי מה שעשיתי לכם, לאיזו אומה קרעתי את הים, לאיזו אומה נתתי לה את התורה, לאיזו אומה הבדלתי כשם שהבדלתי אתכם, איך אשיתך בבנים, אין הלשון הזה אלא לשון הבדלה, שנאמר וישת לו עדרים לבדו וגו' (בראשית ל מ).

כ״גד"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' אליעזר אמר הקב"ה לאיזו אומה עשיתי מה שעשיתי לכם, לא עשיתי אתכם אומה מיוחדת בעולם, והפרשתי אתכם מכל האומות, שנאמר לא תתחתן בם וגו' (דברים ז ג), איך אשיתך בבנים וגו', אין הלשון הזה אלא לשון השתופייה, שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר (בראשית ד כה).

כ״דד"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' ברכיה הכהן בירבי חביבין הייתם עלי כאדם שהיה לו כרם אחד, והיה מעדרו ומנכשו, ועושה כל צורכו, היאך עשיתם לי לעשותכם הפקר, ואין הלשון הזה אלא לשון הפקר, שנאמר ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית (ישעיה ה ו).

כ״ה ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט). ארץ שנתחמדו לה אבות העולם, אברהם, שנאמר ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב ט), וכן הוא אומר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם (שם כג ד), ויצחק, (אף הוא נתחמדה לה כשהיה מסתלק מן העולם, מה אמר לבניו קברו אותי אל אבותי אל שדה עפרון בן צוחר החתי) [אף הקב"ה מחבבה לפני יצחק, גור בארץ הזאת וגו' (שם כו ג)], ויעקב כך הוא מצוה, בקברי אשר כריי לי בארץ וגו' (שם נ ה), הוי ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שהיא צביונים של אומות העולם.

כ״וד"א נחלת צבי, ארץ שמריצה פירותיה כצבי.

כ״זד"א נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שצביונות אומות העולם בה.

כ״חכתיב מלך יריחו אחד מלך העי אשר מצד בית אל אחד (יהושע יב ט), ואין בין זו לזו ג' מילין, והוא אומר מלך יריחו מלך העי, אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל מלך שהיה בחוצה לארץ, ולא היה קונה לו עיר אחת בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, מה כתיב וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה (שם ז כא), מהו אדרת שנער (פורפירורה) [פורפירה] בבליקון, אלא שהיה מלך בבל, וחנוי בארץ ישראל, הוי נחלת צבי צבאות גוים, ואומר אבי תקראו לי (ירמיה ג יט), מה עסקו של אב, אוהב את הבן, מה עסקו של בן זקוק לתפנוקו של אביו, מאכילו ומשקהו, אף אתם הוי זקוקים לאביכם שבשמים.

כ״ט [כי תבואו וגו']. מה כתיב למטה מן הענין, ראשית עריסותיכם לה תתרימו תרומה (במדבר טו כ), הרי מאכל, ומנין משקה, כי תבואו אל ארץ מושבותיכם [וגו'] ויין לנסך (במדבר טו ה), זש"ה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך (קהלת ט ז), מדבר בשלמה בשעה שבנה בהמ"ק ושכללו, מה עשה, עשה ז' ימים חנוכה, וחזר ועשה עוד ז' ימים של חג ושכחו לעשות יום הכפורים והיו מצירים, אמר ר' יצחק יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך וגו'.

ל׳ד"א לך אכול בשמחה לחמך, מדבר בישראל בקרבנות שהיו מקריבים, ושתה בלב טוב יינך בנסכים, אר להם הואיל והקב"ה מתרצה לכם בקרבנות, שנאמר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וגו'.

ל״א ד"א כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו'. אמר ר' זכאי דשאב, אמרו ישראל רבש"ע בכל מקום אתה קורא אותה [ארץ כנען וכאן] ארץ מושבותיכם, אמר להם הקב"ה חייכם לאבותיכם נתתי אותה, לאברהם ליצחק וליעקב, לאברהם אמרתי לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית כד ז), ליצחק אמרתי גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות הל וגו' (שם כו ג), וליעקב אמרתי הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך (שם כח יג), והבן יורש את האב, לפיכך אמר אליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם.

ל״ב [ד"א כי תבואו אל ארץ מושבותיכם]. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת המרגלים, ויעפילו לעלות אל ראש ההר (במדבר יד מד), מהו ויעפילו הביאו אפילה, ויאפילו ישבו כולהם באפילה, למה וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה (שם), שלא עלו עמהם, שנאמר לא משו מקרב המחנה, אמר משה כך אמר הקב"ה לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם (דברים א מג), אמר להם משה עכשיו אמרתם אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וגו' (שם שם כח), מהו המסו, המסיב את לבנו.

ל״גד"א המסו, ר' יהודה בר' סימון חלקו את לבבנו, לשון אליונוסטי אימיסו.

ל״דד"א המסו, אמרו רבותינו מיכן עישרו הרמונים ששנו רבותינו הרמונים משימסו.

ל״העם גדול ורם ממנו (דברים א כח), אמר להם מתחלה חלקתם אותה, ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחמה אנשים לפנינו (שם שם כב), וכתיב ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים (שם שם כז), הקב"ה אומר להם אהבתי אתכם (מלאכי א ב), והן אומרים בשנאת ה' אותנו הוציאנו (דברים א כז), אמר ר' יוסי בר' חנינא שונה אותה בשם שר' ישמעאל משל ההדיוט אומר מה בלבך על חבירך מה שבליבי עלי בשנאת ה' אותנו היו דורשים ואומרים תדע לך שהוא שונא אותנו, מלך בשר ודם שיש לו ב' בנים, ויש לו ב' שדות, אחת שקי, ואחת של בעל, למי שהמלך אוהב הוא נותן של שקי, ולאותו ששונא הוא נותן לו אותה של בעל, ארץ מצרים של שקי והיינו בתוכה, וארץ כנעל של בעל, והוציאנו ממצרים [לתת לנו את ארץ כנען], אעפ"כ ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלות ההרה, ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו (שם שם מא מב), סבור הייתי לעלות אתכם, ועכשיו לא תעלו, ירידה היא לכם אינה עלייה לכם, אעפ"כ ותחגרו [איש] נעשיתם כולכם אגודה אחת, ותהינו לעלות ההרה (שם), מהו ותהינו לעלות ההרה, שהיו אומרים מטיפה לטיפה נתמלא ההין, כתוב אחד אומר ותזידו (שם א מג), וכתוב אחר אומר ותהינו (שם שם מא), מהו ותזידו, שהזידו על הניותיו של הקב"ה.

ל״ו ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים (שם שם מג מד),

ל״זמה הדבורה הזו כיון שהיא מכה לאדם מיד היא מתה, אף אתם כיון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאה. כאשר תעשינה הדבורים, מה הדבורה פורחת, כך היו פורחים עליכם, לשעבר היו שומעים שמעכם ומתים, שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' (שמות טו יד), עכשיו וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים וגו'.

ל״ח ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם (דברים א מה), כביכול עשיתן מדת הדין כאילו אכזרי, ולא שמע ה' בקולכם וגו'.

ל״ט ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם ויבואו ויירשו את הארץ וגו' (שם י יא), ואם באתי לעשות עמהם משפט אינם נכנסים לארץ, אלא קום לך למסע לפני העם וגו', הוי כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו'.

מ׳ ועשיתם אשה להה' עולה או זבח וגו' (במדבר טו ב ג). אמר להם הקב"ה כל מי שמקריב לי קרבן בעולם הזה אינו מקריבו על חנם, אל [אם] מקרבו והוא ערב עלי, אף לעולם הבא הוא זרה לקרב ואני מקבלו והוא ערב עלי, שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות (מלאכי ג ד).

מ״אחסלת הוספה לפרשת שלח