תנחומא בובר, כי תצאMidrash Tanchuma Buber, Ki Teitzei

א׳כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו (דברים כא י). שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, וראית בשביה אשת יפת תאר [וגו'] וגלחה א ראשה (שם יא יב), כדי שלא תמצא חן בעיניו, מה כתיב אחריו, כי תהיין לאיש שתי נשים (שם שם טז), שתי נשים בבית, מריבה בבית, ועוד האחת אהובה, והאחת שנואה, או שתיהן שנואות, מה כתיב אחריו, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה (שם שם יח), כל מאן דנסיב יפת תואר נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול, ותניא ר' יוסי אומר וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר, ושתה חצי לוג יין, אמר תורה יצא לבית הסקילה, אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמר נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהם, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים, והורג ומלסטם את הבריות, ואמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים נאה להם ונאה לעולם, ומה כתיב אחיו, וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת (שם שם כב), אם ניצל מזה לא ניצל מזו, למדנו שעבירה גוררת עבירה, מצוה גוררת מצוה מניין, שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך וגו', שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים(שם כב ו ז), אחריו מה כתיב [כי תבנה בית חדש] (שם שם ח), תזכה לבנות בית ולעשות מעקה, מה כתיב אחריו, לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט), תזכה לכרם ולזרוע שדה, מה כתיב אחריו לא תחרוש בשור ובחמור (שם שם י), תזכה לשורים ולחמורים, מה כתיב אחריו, לא תלבש שעטנז וגו' (שם שם יא), תזכה לבגדים נאים מצמר ומפשתן, מה כתיב אחריו, גדילים תעשה לך (שם שם יב), תזכה למצות ציצית, מה כתיב אחריו, כי יקח איש אשה (שם שם יג), תזכה לאשה ולבנים, למדנו שמצוה גוררת מצוה, לכך נסמכו פרשיות אלו לאלו.

ב׳כי יקרא קן צפור [וגו'], שלח תשלח את האם (שם שם ו ז). זש"ה מכל משמר נצור לבך [כי ממנו תוצאות חיים] (משלי ד כג), אמר ר' אבא רמ"ח מצות [עשה] בתורה כנגד איברים שבאדם, שכל אבר ואבר צווח על האדם ואומר עשה בי מצוה שנחיה בזכותה ותאריך ימים, ושס"ה מצות לא תעשה, כמנין ימות החמה, שבכל יום חמה זורחת עד שהיא שוקעת, אומרת וצווחת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימים ליום זה, אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותי, ואת כל העולם לכף חובה, הרי תרי"ג מצות, וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם, ושילוח הקן, אריכות ימים, ויש מצוה שמתן שכרה בנים, כגון שרה שאירחה את האורחים, והשונמית שקיבלה את אלישע, ויש עבירה טעונה סקילה שריפה הרג וחנק, ואין קלה בכל המצות כשילוח הקן, ומה שכרה, למען ייטב לך והארכת ימים. משל למה הדבר דומה למלך שהכניס פועלים לתוך שדהו לנטעה, ולא גילה להם שכר נטיעתן, לערב כל מי שנטע אילן אחד, נתן לו זהוב אחד, התחילו הכל תמהין [ואמרין], ומה זה שלא נטע אלא אילן קל ופחות, [נטל] זהוב אחד, אנו שנטענו הרבה על אחת כמה וכמה, ומה שכר שילוח הקן [שכרה אריכות ימים], שכר מצוה שיש בו חסרון כיס וטורח והחיית נפשו, על אחת כמה וכמה. לפיכך לא פירש הקב"ה שכר מצות שבתורה, שיהו ישראל עושין אותן מעצמן, כדי להרבות שכר, שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב וכו', [לכך כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים] (משלי ד כג).

ג׳שלח תשלח (דברים כב ז). אם שלחתו, כעל גמולות כעל ישלם (ישעיה נט יח), ראה מה כתיב עשוקים בני ישראל וגו' מאנו שלחם (ירמיה נ לג), ואומר גואלם חזק ה' צבאות (שם שם לד), ואומר והיה כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון (ישעיה טז ב), זש"ה קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וגו' (ירמיה יז יא), מה כתיב אחריו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם שם יב), מה ענין זה לזה, מי שהוא אומר קורא דגר, אומר כסא כבוד, ללמדך כי הקורא הזה מביא ביצים משאר עופות ויושב עליהן עד שיוצאין מקליפתן, ונעשין אפרוחין, ועולין עליו ומורטין את כנפיו, וכשיוצא לפרוח אינו יכול שנמרטו כנפיו, ומוצא אותו חיה או שרץ ואוכלו, ומי גרם לו על שגדל ביצים שאינן שלו, כך יהיו אומות העולם שפשטו ידיהם בכסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, והחריבוהו ושרפואת היכלו, והגלו את ישראל, ומואב ועמון הקב"ה יאבד זכרם, שנאמר לכן חי אני נאם ה' צבאות [אלהי ישראל] כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה וגו' ושממה עד עולם שארית עמי יבזום וגו' (צפניה ב ט).

ד׳זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה יז). זה שאמר הכתוב יזכר עון אבותיו אל ה' וגו' (תהלים קט יד), וכי אבותיו של עשו רשעים היו, והלא צדיקים היו, אברהם זקינו, יצחק אביו, ואתה אומר יזכר עון אבותיו, אלא חטא שחטא על אבותיו, ומה חטא על אבותיו, אתה מוצא יצחק מכח אברהם בא, וחיה מאה ושמונים שנה, ואברהם חיה מאה ושבעים וחמש, רבי לוי אמר בתוך חמש שנים שמנעו מחייו של אברהם, עבר עשו שתי עבירות קשות, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, הדא הוא דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף (בראשית כה כט), ואין שדה אלא נערה המאורסה, [שנאמר ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה (דברים כב כה)], ואין עיף אלא הורג, שנאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד לא). ר' זכאי [רבה] אמר אף גנב, שנאמר אם גנבים באו לך (עובדיה ה). אמר הקב"ה אני כבר הבטחתי לאברהם אוהבי, ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר וגו' (בראשית טו טו), ועתה הוא רואה את בן בנו, שהוא גוזל וחומס, מגלה עריות, ושופך דמים, והדין הוא סבא טבא, טב ליה לההוא צדיקא דמתכניש בשלם, שנאמר כי טוב חסדך מחיים (תהלים סג ד), ומה חטא חטא על אביו, גרם לו שכהו עיניו בחייו, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע גורם לו שיכהו עיניו בחייו, בן רשע מיצחק, דכתיב ותכהין עיניו מראות (בראשית כז א), [למה שהעמיד עשו הרשע], תלמיד רשע מאחיה השלוני, שנאמר ואחיהו (השלוני) לא יכל לראות כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד ד), למה שהעמיד לירבעם תמיד רשע. [וחטאת אמו אל תמח (תהלים קט יד)], ומה חטיא על אמו, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר כשיצא ממעי אמו חתך מיטרין שלה (פי' שליא), שלא תלד, הה"ד על רדפו בחרב אחיו ושיחת רחמו (עמוס א יא), ור' ברכיה אומר לא תאמר לכשיצא, אלא עם כשהוא יוצא ממעי אמו זירתיה (פי' אגרוף) מתוחה לקיבליה, מה טעם זורו רשעים מרחם (תהלים נח ד), ר' נחמיה אומר גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים, דאמר רב הונא ראויה היתה רבקה שתעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים [בבטנך (בראשית כה כג), הרי] תרי, ושני לאומים, הרי ארבעה, ולאום מלאום יאמץ, הרי שיתא, ורב יעבוד צעיר, הרי תמניא, והנה תאומים בבטנה, הרי עשרה, ויצא הראשון אדמוני, [הרי אחד עשר], ואחרי כן יצא אחיו, הרי שנים עשר. ואית דמייתו לה מהכא, ותאמר אם כן למה זה אנכי (שם שם כב), ז"ה בגימטריא י"ב, ורבנין אמרו גרם לה שלא תצא מטתה ברבים, אתה מוצא כשמתה רבקה, אמרי מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות ויושב בבית, יעקב הלך לפדן ארם, יפוק עשוק רשיעא קומה, ויימרון ברייתא, לייטין בזייה דהדין יינקין, (פי' ארואין שדים שהניקו כזה), מה עשו הוציאו מיטתה בלילה, אמר ר' יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מיטתה בלילה, לא פירשה הכתוב אלא מן הצד, דכתיב ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' [ויקרא שמו אלון בכות] (שם לה ח), מהו אלון בכות, שתי בכיות, עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של (מיניקתו) [מניקתה], באתה לו בשורה של אמו, הה"ד וירא אלהים אל יעקב עוד [וגו'] ויברך אותו (שם שם ט), מה ברכה ברכו, ברכת אבלים ברכו, אמר הקב"ה אבוהי שלים ליה ביש, אימיה שלים ליה ביש, אחוהי שלים ליה ביש, [אבוהי] סבי שלים ליה ביש, אתון שלמין ליה ביש, ואנא אשלים ליה ביש, תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה, ואני מוחה שמו מלמעלה. יהיו נגד ה' תמיד (תהלים קט טו), כל מה שעשה לנגדי עשה, שנאמר ויכרת מארץ זכרם (שם), [הוי] זכור את אשר עשה לך עמלק.

ה׳[זכור את אשר עשה לך עמלק]. ר' תנחום בר חנילאי פתח. זכרונכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב יג יב), אמר הקב"ה לישראל, אותם שתי זכרונות שהזכרתי לכם בתורה (תהיו נזהרים בהם), תמחה את זכר עמלק (דברים כה יט), [מחה אמחה את זכר עמלק (שמות יז יד), תהיו נזהרים בהם]. משלי אפר (איוב שם), אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל את עצמו באפר, דכתיב ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), ואם לאו לגבי חומר גביכם (איוב שם), התקינו עצמכם לשעבוד מצרים, דכתיב וימררו את חייהם וגו' בעבודה קשה בחומר ובלבנים (שמות א יד).

ו׳רבי יודן בשם ר' איבו פתח. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו' (תהלים לב ט), ששה דברים נאמרו בסוס, אוכל הרבה ומוציא קימעא, אוהב זנות, אוהב מלחמה, ורוחו גסה, ומואס שינה, ויש אומרים אף מבקש להרוג את אדונו במלחמה, אל תהיו ככסוס כפרד [וגו'] עדיו לבלום (תהלים לה ט), הסוס הזה שמתגו והוא בולם, מאכילו שעורים והוא בולם, משכשכו והוא בולם, קריב לגביה והוא בולם (פי' בועט), אתם אל תהיו כן, אלא הוו זהירין [למיגזי] לטבא טבותיה, ולמיגזי לבישא בישותיה, זכור את אשר עשה לך עמלק.

ז׳רבי בנאה פתח מאזני מרמה תועבת ה' וגו' (משלי יא א), אם ראית דור שמדותיו של שקר, דע שהמלכות מתגרה באותו הדור, מה טעם כתיב מאזני מרמה תועבת ה' וגו', מה כתיב אחריו בא זדון ויבא קלון (שם שם ב).

ח׳ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא פתח. האזכה במאזני רשע וגו' (מיכה ו יא), אפשר כן דור שמדותיו של שקר שהוא זכה, אלא ובכיס אבני מרמה (שם). אמר ר' לוי אף משה רמזה להם בתורה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, ולא יהיה לך בביתך איפה ואיפה וגו' (דברים כה יג יד), אם עשית כן המלכות באה ומתגרה בך, ומה טעם כי תועבת ה' [אלהיך] כל עושה אלה וגו' (שם שם טז), מה כתיב אחריו, זכור את אשר עשה לך עמלק.

ט׳ר' לוי פתח. גערת גוים אבדת רשע וגו' (תהלים ט ו). גערת גוים, זה עמלק, דכתיב ראשית גוים עמלק (במדבר כד כ), אבדת רשע, זה עשו, שנאמר וקראו להם גבול רשעה (מלאכי א ד), אם יאמר לך אדם אף יעקב הוא בכלל, אמר לו אבדת רשעים אין כתיב כאן, אלא אבדת רשע, [זה עשו הרשע],שמם מחית לעלם ועד (תהלים שם),תמחה את זכר עמלק וגו' (דברים כה יט).

י׳(השב) [והשב] לשכנינו שבעתים אל היקם הרפתם וגו' (תהלים עט יב), ר' יודן בר גדיא ור' יהושע בן לוי ורבנן, ר' יודן בר גדיא אמר יזכר מה שעשה לנו במילה, שהיא נתונה בחיקו של אדם, ואתיא כי האי דאמר ר' חנינא בר שלקא ור' יהושע דסכנין ור' לוי בשם ר' יוחנן, מה היו עושין בני ביתו של עמלק לישראל, היו מחתכין מילותיהן, והיו זורקין כלפי למעלה, ואומרין הא לך מה שבחרת. ר' יהושע [בן לוי] אמר יזכר להם מה שעשו בבית המקדש, שהוא חיקו של עולם, שנאמר ומחיק הארץ עד העזרה וגו' (יחזקאל מג יד), בא שמואל ופרע להם, שנאמר וישסף שמואל את אגג וגו' (ש"א טו לג), מה עשה לו, ר' אבא בר כהנא אמר היה מחתך בבשור כזיתים כזיתים, והיה מאכיל לנעמיות, הה"ד יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות (איוב יחי ג), ביכר לו מיתה מרה, ורבנן אמרי העמיד ארבע קונדסין ומתחו עליהם, והוא אומר אכן סר מר המות (ש"א טו לב), כך ממיתין את השרים מיתות חמורות, ור' שמואל בר אבדימי אמר בדיני אומות העולם דנו, לא בעדים ולא בהתראה, ר' יצחק אמר סירסו, שנאמר ויאמר שמואל כאשר שיכלה נשים חרבך וגו' (שם שם לג), אמר ר' לוי אף התורה רמזה להם לישראל, שנאמר כי ינצו אנשים יחדו וגו' (דברים כה יא), ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה וגו' (שם שם יא יב), מה כתיב אחריו, זכור את אשר עשה לך עמלק.

י״א[זכור את אשר עשה לך עמלק. אמר ר' ברכיה] אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע אתה אומר לנו זכור, אתה זכור, שאני שכחה מצויה בינינו, אבל אתה שאין שכחה לפניך, הוי זכור את אשר עשה, לנו עשה ולך עשה, זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז ז), ר' אבא בר כהנא אמר פגרו פגרו (פי' שברו), כמו שנאמר חומת בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נא נח), ר' לוי אמר פנון פנון, כמו שנאמר ותער כדה את השוקת וגו' (בראשית כד כ), על דתיה דמאן דאמר [פגרו פגרו עד יסודיה מטון ולא עד היסוד בה, ומאן דאמר] פנון פנון פנו יסודותיה.

י״בעמלק (דברים כה יז). עם לק פרח כזחלא. ד"א עמלק, עם לק, אומה שבא ללוק דמן של ישראל ככלב, ר' לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא אמר למה היה עמלק דומה, לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל ככלב, תני בשם ר' נתן ארבע מאות פרסה בא עמלק להלחם עם ישראל ברפידים, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב וגו' (במדבר יג כט), והוא [יושב] לפנים מכולם. בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כה יז), אמר ר' לוי מן הדרך בא עליהם כליסטים, משל למלך שהיה לו כרם, והקיפו גדר, והושיב בו המלך כלב נשכן, אמר המלך כל מי שיבא ויפרוץ הגדר ינשכו הכלב, לימים בא בנו של מלך, ופרץ הגדר, נשכו הכלב, כל מקום שהיה מבקש להזכיר חטא של בנו שפרץ הכרם, אמר לו זכור אתה שנשכך הכלב, כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטאן של ישראל, מה שעשו ברפידים, שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז ז), הוא אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק.

י״גאשר קרך בדרך וגו' (דברים כה יח), ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר, אשר קרך, טימאך, כד"א מקרה לילה וגו' (שם כג יא), ר' נחמיה אמר קראך ממש, ומה עשה עמלק, ירד לארכיון של מצרים, ונטל טימוסיהן של שבטים, שהיה שמם חקוק עליהם במתכונת הלבנים, והיה עומד חוץ לענן, והיה קורא להם, ראובן שמעון לוי, פוקו דאנא אחיכון, ובעינא למיעבד עמכון פרקמטיא, כיון שהיו יוצאין, היה הורג אותם, ורבנן אמרין קרך, הקירך לפני אחרים, אמר ר' (הונא) [חנינא] משל למה מהדבר דומה, לאמבטי רותחת שלא היה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אע"פ שנכוה, הקירה לפני אחרים, אף כך כשיצאו ישראל ממצרים, ונקרע הים לפניהם, ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל פחדם על כל האומות, שנאמר אז נבהלו אלופי אדום וגו' [תפול עליהם אימתה ופחד (שמות טו טו טז)], כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אע"פ שנטל את שלו מתחת ידיהן, הקירן לפני אומות העולם.

י״דויזנב בך כל הנחשלים אחריך (דברים כה יח).הכה אותם מכת זנב, כי הא דאמר ר' חנינא בר שלקא, מה היו בית עמלק עושים, היו חותכין מילותיהן [של ישראל] וזורקין כלפי למעלה, ואומרים הא לך מה שבחרת, לפי שלא היו יודעין ישראל מה טיבה של זמורה, והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח יז), עד שבא עמלק ולימדה להם, ממי למדה, מעשו זקינו, שנאמר ויאמר הכי קרא שמו יעקב (בראשית כז לו), חיכך בגרונו והוציא את הזמורה.

ט״וכל הנחשלים אחריך. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנין, ר' יהודה אומר מי שהיה נצוח היה ניצול, ור' נחמיה אומר כל מי שהיה הענן פולטו, היה ניצול, ורבנן אמרין שבטו של דן שפלטו הענן, שהיו כולם עובדי ע"ז.

ט״ז[ד"א כל הנחשלים אחריך. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר, אמרו אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ור' נחמיה אמר, אמרו אם מספיק הוא לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסרה כלום נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו, ורבנין אמרין אמרו אם מסיחין אנו בלבבינו והוא יודע מה אנו מסיחין נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו, ר' ברכיה [בשם ר' לוי] אמר בלבם היו מסיחין, והקב"ה נותן להם שאלתם, ומה טעם וינסו אל בלבבם וגו' (תהלים עח יח), ראה מה כתיב תמן, ויאכלו וישבעו מאד (שם שם כט)].

י״זואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כה יח). עיף בצמא, ויגע בדרך, ולא ירא אלהים (שם), ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמני אמר, מסורת אגדה היא, ביד בניה של רחל עשו נופל, שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט כ), למה קרוא אותם צעירי הצאן, לפי שהיו קטניהם של שבטים, שבזה כתיב נער, ובזה כתיב קטן, בזה כתיב נער, והוא נער את בני בלהה (בראשית לז ב), ובזה כתיב קטן, הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה פסוק ב), זה גדל בין שני צדיקים, ולא למד ממעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים, ולא למד ממעשיהם, לפיכך יבא זה ויפול ביד זה, יבא זה שכתוב בו ולא ירא אלהים (דברים כה יח), ויפול ביד זה שכתוב בו את האלהים אני ירא (בראשית מבי ח).

י״חוהיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' תמחה את זכר עמלק (דברים כה יט). אמר ר' עזריה אמר ר' יהודה בר סימון בשם ר' יהודה בר אלעאי, על שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ,

י״טלמנות עליהם מלך, דכתיב שום תשים עליך מלך (שם יז טו),
ולבנות בית הבחירה, דכתיב ועשו לי מקדש (שמות כה ח),
ולמחות את זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק.

כ׳ר' יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי כתוב אחד אומר תמחה את זכר עמלק, וכתוב [אחד] אומר כי מחה אמחה את זכר עמלק (שם יז יד), כיצד יתקיימו שני כתובין הללו, עד שלא פשטו ידיהן בכסא תמחה, משפשטו ידיהן בכסא אמחה, אפשר בשם ודם יכול לפשוט ידו בכסאו של הקב"ה, אלא על ידי שהחריב את ירושלים, דכתיב כי בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה גי ז), לפיכך כתיב כי מחה אמחה.

כ״אויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז טז), תני בשם ר' אלעזר, שבועה נשבע הקב"ה, ואמר ימיני ימיני, כסאי כסאי, אם יבואו גוים מכל האומות אני מקבלן, ומזרעו של עמלק איני מקבל, ואף דוד עשה כן, שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי (ש"ב א יג), אמר ר' יצחק בנו של דואג האדומי היה, ויאמר לו דוד דמך על ראשך (שם שם טז), [דמיך כתיב], הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים.

כ״במדור דור (שמות יז טז). אמר דוד אמר הקב"ה מדור דור ואנא בתריהון לדרי דרין, ר' אליעזר ור' יהושע ור' יוסי, ר' אליעזר אומר מדורו של משה, ועד דורו של שמואל, ר' יהושע אומר מדורו של שמואל, ועד דורו של מרדכי ואסתר, ור' יוסי אמר מדורו של מרדכי ואסתר, עד דורו של של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, ומנין לדורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב ה), דור חד, דורים שנים, הא תלתא. ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא [אמר] כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם, כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו של עמלק מן העולם, ניטלה הכנף, שנאמר ולא יכנף עוד (את) מוריד וגו' (ישעיה ל כ).

כ״ג[כי יד על כס יה]. ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם, לא הכס שלם, אבד זרעו של עמלק מן העולם, הכס שלם, והשם שלם, מה טעם שנאמר האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים ט ז), מה כתיב אחריו וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם שם ח), [הרי השם שלם והכסא שלם].

כ״דחסלת פרשת תצא