תנחומא בובר, כי תשאMidrash Tanchuma Buber, Ki Tisa

א׳כי תשא את ראש בני ישראל וגו' (שמות ל יב), זש"ה שררך אגן הסהר אל יחסר המזג (שה"ש ז ג), מדבר בסנהדרין של ישראל שהיתה נתונה באמצעי של בית המקדש בלשכת הגזית שנמשל בשדר, מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך היתה סנהדרין של ישראל נתונה באמצע בית המקדש.

ב׳ד"א שררך, מה השרר הזה כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו השרר שלו ממנו חי הוא, כך ישראל חיין מסנהדרין, לפיכך נמשלו בסנהדרין בשרר, מהו אגן הסהר פתרון של פרגמטיא, (הסהר כמו הסוחר), כל מה שצריך הוא יוצא מתוכו, ואין הלשון הזה אלא לשון פתרון, שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמו כד ו). ד"א שררך אגן הסהר, אבין בר רב חסדא אמר מחו אגן הסהר כחצי הירח, שקורין לירח סיהרא, אגן הסהר, שנו רבותינו סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, אל יחסר המזג, שאינן חסירין אחת משלשתן, המזג מי שהוא מוזג כראוי, מוזג שלישו של כוס יין, וב' חלקים מים, כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד של שחר, עד תמיד של בין הערבים, שלא היה אחד מהם נפנה לצרכו, ומה היו עושין, כשהיה אחד מהם רוצה לצאת, היה סופר אם היו כ"ג היה יוצא, ואם לאו לא היה יוצא, שכתיב אל יחסר המזג, ולא היו חסרים אחד משלשתן, לפיכך אל יחסר המזג.

ג׳בטנך ערמת חטים (שה"ש ז ג). אמר ר' יוחנן ערמת חטים זו תורת כהנים, שכולה חטאות ואשמות, חטאת הוא, אשם הוא, והוא נתון באמצע תורה, וכולו חטאות ואשמות, הוי בטנך ערמת חטים וגו', אמר ריש לקיש למה נמשלה בחטים, אלא מה החטים הללו כולם עולים במדה, כך היו ישראל כולם עולים במנין, הזקנים והחסידים והחכמים וכל ישראל עולין במנין.

ד׳בטנך ערמת חטים, אמר רב אידי והלא ערימה של איסטרובילין יפה משל חטים, והוא אומר בטנך ערמת חטים וגו', אלא אין העולם יכול לעמוד על איסטרובילין, אבל יכול הוא לעמוד על החטים, לכך כתיב בטנך ערמת חטים וגו'.

ה׳אמר ר'יצחק אין אדם מונה על בן ביתו לא משפלות של זבל, ולא של מוץ, ושל קש, ומהו מונה על בן ביתו, משפלות של חטים, לא משפלות של זבל, מהו עושה, ממחה אותו במים, וכן דור המבול מה כתיב בו, יאמר ה' אמחה (בראשית ו ז). ולא משפלות של מוץ, ומהו עושה, מזרה אותו לרוח, וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם (שם יא ח). וכן חבילות של קש, ומהו עושה, נותן אותן בקמין, וכן עשה למצרים, יאכלמו כקש (שמות טו ז), [ומה מונה בן ביתו, חבילות של חטים, כך ישראל נמשלין בחטים, ליכך הוא סופרן, כי תשא].

ו׳[כי תשא]. זש"ה רבים אומרים לנפשי וגו' (תהלים ג ג), זה דוד כשהגיע לידו אותו מעשה, אמרו מה אדם ששבה הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה, אין ישועתה לו באלהים (שם), אמר דוד, ואתה ה' הסכמת עמהם, וכתבת בתורה מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ י), אלא מגן בעדי (שם), שהגנת עלי בזכות אבותי, שהחזרתי אותי למלכות, ומרים ראשי (שם), תחת אשר הייתי חייב לך הרמת ראש, נתת לי תלוי ראש, על ידי נתן הנביא, [שאמר לי] גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג).

ז׳ד"א אמר דוד כנגד מעשה העגל היה העולם אומר אומר זו ששמעה מפי אלהיה לא ייה לך (שמות כ ג), ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שם לב ד), יש להם ישועה, אין ישועתה לו באלהים סלה, אין רבים אלא אומות העולם, שנאמר הוי המון עמים רבים (ישעיה יז יב), אמרו ישראל ואתה הסכמתה עמהם ואמרת למשה רבינו הרף ממני ואשמידם (דברים ט יד), אלא מגן בעדי שהגנת עלינו בזכות אבותינו, וזכרת לנו זכותו של אברהם, שאמרת לו אנכי מגן לך (בראשית טו א), עד שלא עשיתי אותו מעשה לא השרית שכינתך בקרבינו, אבל משעשיתי אותו מעשה ואמרת ועשו לי מקדש וגו' (שמות כה ח), ומרים ראשי, תחת אשר היינו חייבין לך הרמת ראשינו ונתת לנו תלוי ראש, על ידי משה רבינו כי תשא את ראש.

ח׳[כי תשא את ראש]. מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו (שמות ל י), כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם, אמרלפניו רבונו של עולם לא כך אמרת אחת בשנה, אמר לו הקב"ה לך זקוף אותו עכשיו, ר' אבין הלוי אמר אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם מכל אומה שיש לך בעולמך אין אתה מצויני אלא על ישראל, ואל בני ישראל תאמר (ויקרא כ ב), אל בני ישראל תדבר (שמות ל לא), למה הדבר דומה למלך שהיה לו פורפיראות, והיה לו פורפירון אחת והיה מחבבו יותר מכולן, והיה מצוה לעבדו ואומר לו נערה קפלה, ואמר לו תן דעתך עליה, אמר לו אדוני המלך מכל פורפריאות שלך אין אתה מצויני אלא על זו, א"ל לפי שאותה לבשתי כשמלכתי תחילה, לפיכך אני מחבבו יותר מכל אותן פורפריאות שלי, כך אמר הקב"ה כשאמר לו מפני מה אתה מצויני על ישראל מכל אומות שבעולם, אמר לו מפני מה שהמליכוני תחילה על הים, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח).

ט׳כי תשא. אמר ר' יהושע הכהן בר נחמני אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וגו' (בראשית כח יד), וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' (הושע ב א), ואתה אומר לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב"ה איני יכול לעמוד על מנינם, א"ל הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשתה לעמוד על מנינם של ישראל, טול ראשי אותיות של שבטים, ואתה עומד על מנינם, ר' מראובן, ש' משמעון, ל' מלוי, וכן כל שבט ושבט, למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער, א"ל ספור לי מעות האלו א"ל היאך אני יכול לספור אותם, א"ל ספור ראש שורות של מעות, ותעמוד על החשבון, כך היה משה מתקשה על חשבונן של ישראל, א"ל הקב"ה טול ראשי אויותיהם של שבטים ותעמוד על חשבונן, ר' מראובן מאתים אלף, נ' מנפתלי חמשים אלף, ש' משמעון שלש מאות אלף, י' מיהודה, י' מיוסף, י' מיששכר שלשים אלף, ז' של זבולון שבעת אלפים, ד' של דן ארבעת אלפים, ג' של גד שלשת אלפים, ב' של בנימן ב' אלפים, א' של אשר אלף, הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבעה אלף, איכן השלשת אלפים, אלו שנפלו בימי העגל, שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמות לב כח), לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו.

י׳ד"א כי תשא (וגו'] ולא יהיה בהם נגף. כיון ששמע משה כן נתיירא ואמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד), אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי אמר משה כבר מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף, שנאמר והיה נפשך תחת נפשו או כר [כסף] תשקול (מ"א כ לט), ר' יוחנן אמר ממי למד ממוציא שם רע, שנאמר וענשו אותו מאה כסף (דברים כב יט), ואנחנו הוצאנו שם רע על הקב"ה, ואמרנו אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף, ריש לקיש אמר מן האונס למד משה, כתיב באונס ונתן איש השוכרב עמה [לאבי הנערה חמשים כסף] (דברים כב כט), ונחנו אנסנו את הדיבור, שכתיב לא יהיה לך [אלהים אחרים] (שמות כ ג), ועשינו ע"ז, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף, ר' יהודה בר סימוחן אמר משור נגח למד משה, שנאמר אם עבד יגח השור [או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו] (שמות כא לב), ואנחנו הרמנו כבודו בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ), כל אחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל, ידע הקב"ה מה בלבו של משה, א"ל חייך לא ככר כסף, ולא מאה כסף, ולא חמשים שקלים כסף, ולא שלשים שקלים, אלא זה יתנו.

י״א[זה יתנו] (שמות כא יג). אמר ר' מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש תחת כסא הכבוד, והראהו אל משה, וא"ל למשה זה יתנו, אמר משה מי יתן, א"ל הקב"ה כל העובר בים. מחצית השקל.

י״ב ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל, ור' נחמיה אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל, שהוא עושה ששה גרמיסין. ר' יהודה בר נחמיה אמר בשם ר' יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות, יתנו עשרת גרה. ר' ברכיה בשם ריש לקיש אמר אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף, שנאמר ולקחת חמשת חמשת (במדבר ג מז).

י״גד"א זה יתנו. כמה שבטים יתנו, ז' שבעה, ה' חמשה, הרי י"ב שבטים.

י״דאתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל.

ט״ואחת בירידתן למצרים, במצרים כתיב בשבעים נפש [ירדו אבותיך מצרימה] (דברים י כב), ואחת בעלייתן, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה [כשש מאות אלף] (שמות יב לז), ואחת בפרשת כי תשא, ושנים בספר וידבר, אחת בדגלים, ואחת בחילוק הארץ, ושנים בימי שאול, שנאמר ויפקדם בטלאים (ש"א טו ד), ויפקדם בבזק (שם יא ח), ואחת בימי דוד, שנאמר ויתן יואב את מספר מפקד העם (ש"ב כד ט), ואחת בעלייתן מן הגולה, שנאמר כל הקהל כאחד (ארבעת) [ארבע] רבוא [אלפים שלש מאות וששים] (עזרא ב סד), ואחת לעתיד לבא, [שנאמר] עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה (ירמיה לג יג),

ט״זאמר הקב"ה [בעולם הזה] היו בני אדם סופרים אתכם, אבל לעולם הבא אני אספור אתכם, ואין מי יספור אתכם, שנאמר והיה מספר בני ישראל [כחול הים אשר לא ימד ולא יספר] (הושע ב א).

י״זויתן אל משה ככלותו (שמות לא יח). זה שאמר הכתוב נופת תטופנה שפתותיך כלה (שה"ש ד יא), ראה שבח שהקב"ה מקלס כנסת ישראל ר' יהודה בר אבא אמר הוא מקלס אותה ממטה למעלה, והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה, למה כן, לפי שהיתה למטה והטלה אותה למעלה, שהיתה משועבדת בלבנים וגאלה, והיא מקלסתו מלמעלה למטה, שהוא נתון למעלה משבעה רקיעים, והורידה אותו אצלה, ראה שבח שהוא מקלסה נופת תטופנה, אמר ר' יוחנן מהו נופת, קלונינפי לשון יוני הוא, ר' אלעזר אמר נופת זה הדבש של צופים, יש דבש שהוא נקרא נופת צופים שהוא מעולה מכל דבש שבעולם, כך אתה מעולה מכל אומות שבעולם, נופת תטופנה [דבש וחלב תחת לשונך], אימתי בשעה שאת עסוקה בתורה.

י״ח ד"א דבש וחלב תחת לשונך, בשעה שעמדו לפני ה' סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), באותה שעה אמר להם הקב"ה דבש וחלב תחת לשונך, ד"א נופת, אמר להם הקב"ה כך חבבתם את התורה חייכם שהיא נתונה לכם במתנה, ויתן אל משה.

י״ט[ויתן אל משה]. זש"ה כי ה' יתן חכמה [מפיו דעת ותבונה (משלי ב ו), גדולה היא החכמה, וגדולה ממנה הדעת והתבונה, כי ה' יתן חכמה], אבל למי שהוא אוהב (יתן) [מפיו] דעת ותבונה. ר' יצחק אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן, והיה בא מבית הספר, מצא תמחוי לפני אביו, נטל אביו חתיכה ונתן לו, מה עשה בנו אמרלו איני מבקש אלא מה שבתוך פיך, מתוך שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו, [הוי] כי ה' יתן חכמה, אבל מי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה. במתנה נתן הקב"ה תורה לישראל, ויתן אל משה.

כ׳[ויתן אל משה ככלותו]. אמר רב הונא אמר ריש לקיש, מה הכלה הזאת מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים, אמר ר' לוי מהו ככלותו, מה הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באה להכנס לחופה מגלת פניה לאמר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד לי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפורסם במעשיו הטובים ככלה הזו שהיא מפורסמת, ויתן אל משה ככלותו.

כ״א[ויתן אל משה ככלותו]. אמר ר' אבהו כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכחה, א"ל משה רבונו של עולם הרי יש לי מ' יום ואיני יודע שום דבר, מה עש הקב"ה כשהשלים מ' יום, נתן לו את התורה במתנה, ויתן אל משה.

כ״בשני לוחות העדות, כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא, לפיכך שני לוחות העדות.

כ״גלוחות אבן. בזכותו של יעקב, שכתיב בו משם רועה אבן ישראל (בראשית מט כד).

כ״דוהלוחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, [שנאמר] מעשה אלהים, שהם מלאכתו של הקב"ה.

כ״ה[חרות על הלוחות], מהו חרות, ר' יהודה ור' נחמיה ורבותינו, ר' יהודה אומר חיורת מן המליכיות, ר' נחמיה אומר חיורת ממלאך המות, ורבותינו אמרו חירות מן היסורין.

כ״ווירא העם כי בושש משה (שמות לב א), מהו בושש, באו שש שעות ולא ירד משה, לפי שהתנה משה עמם ואמר להם לאחר מ' ימים אביא לכם את התורה, כיון שבאו שש שעות ולא ירד, מיד ויקהל העם על אהרן, רבותינו אמרו בא שטן ועירבב את העולם, והראה להם כמו משה תלוי מן הארץ ומטתו באויר, והיו מראין אותו באצבע, ואמרו כי זה משה האיש, באותה שעה אמר להם חור קשה עורף אין אתם נזכרים מה עשה לכם, עמדו והרגוהו, ונתכנסו על אהרן, שנאמר ויקהל העם על אהרן וגו' (שמות לב א), אמרו לו אם תעשה לנו אלהים מוטב, ואם לאו אני עושין לך כשם שעשינו לחור. וירא אהרן (שם שם ה), ראה מה שעשו לחור, ויבן מזבח (שם), הבין מזבוח, בקשו לבנות עמו, אמר להן הניחו לי ואני עושה אותו מעצמי שאין מי שיבנה אותו עמי, ואהרן נתכוון לומר עד שאני בונה אותו משה יורד, בנה אותו ולא ירד משה, מיד וישכימו ממחרת וגו' [וישב העם לאכול] (שם שם ו), כל מקום שאתה מוצא ישיבה שם תמצא קלקלה, שנאמר וישבו לאכל לחם (בראשית לז כה), מה (קיקלון) [קלקול] היה שם, שמכרו את יוסף ובמקום אחר כתיב וישב ישראל בשטים (במדבר כה א), ומה קלקול היה שם, ויחל העם לזנות (שם), ואף כאן וישב העאם, ישיבה של ע"ז, אמר קב"ה למשה הם קמו לצחק בע"ז ואתה יושב, (צא) (קום) לך רד (שמות לב ז), באותה שעה בא משה לירד וראה מלאכי חבלה ונתיירא לירד, שנאמר כי יגרותי מפני האף והחמה (דברים ט יט), מה עשה הלך ואחז את הכסא, שנאמר מאחז פני כסא [פרשו עליו עננו] (איוב כו ט), והגין עליו הקב"ה ופירשו מזיו שכינתו עליו, בוא וראה כמה גרמו עונות, אתמול היה משה מנגח בהם, ועכשיו נתיירא מהם, כי יגורתי [מפני האף והחמה]. חמשה מלאכי חבלה הם, אף וקצף ומשביר ומשחית וחימה, הזכיר משה ג' אבות, והלכו ג', ונשתייר אף וחימה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עמוד אתה באחד ואני באחד, שנאמר קומה ה' באפך (תהלים ז ז), א"ל הקב"ה לך רד, ירידה היא לך, א"ל למה, א"ל כי שחת עמך, א"ל משה עכשיו הן עמי ואינן עמך, שוב מחרון אפך, אמר ר' שמעון בן יוחי לא זז משה מהתפלל עד נרצה לו הקב"ה, אמר הקב"ה בעום הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי בכם חטאתם לפני, אבל לעולם הבא אני עוקרו מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו).

כ״זויאמר משה אל ה' ראה אתה וגו' (שמות לג יב). כתיב חשבתי ימים מקדם (תהלים עז ו), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם יושבת אני ומחשבת לכמה שנים גאלתני ממצרים, לכמה שנים גאלתני מיון, חלותי היא שנות ימין עליון (שם שם יב), אמר ריש לקיש אם חולים הם יכולים הם להתרפאות.

כ״חד"א חלותי היא, אמר ר' אלכסנדרי כל הדברים האל שבאו עלינו על ידי שלא חלינו להקב"ה, ואין הלשון הזה אלא לשון תפלה, שנאמר ועתה חלו נא פני אל (מלאכי א ט), הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד (תהלים שם ח), לשעבר כשהיה משה כועס עם ישראל, היה הקב"ה מרצה אותו, שנאמר ושב אל המחנה וגו' (שמות לג יא).

כ״טויאמר משה אל ה' למה הדבר דומה למערה שהיא נתונה על שפת הים ומילא אותה, מכאן ואילך הים נותנת למערה, והמערה חוזרת לים, ויאמר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה, ויאמר משה אל ה'.

ל׳[ויאמר משה אל ה']. מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף [וגו'] ועתה הורד (נא) עדיך (שמות לג ה), מהו עדיך, אמר ר' שמעון כלי זיין שנתן להם הקב"ה, ושם המפורש חקוק עליו, מיד ויתנצלו בני ישראל את עדים (שם שם ו), כשראה משה שאבדו את המתנה טובה, אף הוא כעס עליהם.

ל״אומשה יקח את האוהל [וגו' הרחק מן המחנה] (שם שםז), כמה היה רחוק מיל, שנאמר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה (יהושע ג ד), למה כעס עליהם משה, אלא כך אמר משה מנודה לרב מנודה לתלמיד, ריש לקיש אמר משל למלך שהיה לו לגיון אחד, מרדו במלך, מה עשה שר צבא שלהן, נטל סיגנון של מלך וברח, כך משה כשעשו ישראל אותו מעשה נטל את המשכן והלך לו.

ל״בוהיה כל מבקש ה' (שמות שם), כל שמבקש משה אין כתיב כאן, אלא כל מבקש ה', מלמד שכל המקבל פני זקן מלא תורה, כאילו מקבל פני שכינה, כי אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ליטול ממנו רשות לצאת, אומרים אלו לאלו הרי הוא במשכנו של משה, חמה ולבנה מבקשים ליטול רשות לצאת לעולם הולכים אל האוהל, והיה כל מבקש ה' [יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה].

ל״גוהיה כצאת משה (האהלה) [אל האהל] (שם שם ח). היו עומדים על הצדדים ומכבדין אותו ואומרים אשרי יולדתו של משה מה הוא רואה בו, והיה כבוא משה [האוהלה] ירד עמוד הענן (שם שם ט), היו יודעין שהשכינה נגלית על משה, וקם כל העם (שם שם י). א"ל הקב"ה משה שוב אל המחנה, א"ל איני חוזר, א"ל הקב"ה הוי יודע כי יהושע במשכן, למה הדבר דומה, למטרונא שקצפה על המלך, ויצאה לה חוץ מפלטין, והיתה מגדלת יתומה אחת בפלטין, שלח המלך אחר המטרונא ואמר לה שובי אל הפלטין, ולא בקשה לחזור, אמר לה אני אומר לך שתשובי, ואין את רוצה הוי יודעת שהיתומה נתונה בפלטין, כך ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שם שם יא), מה דיבר, שוב אל המחנ, ולא היה מבקש לחזור, א"ל הקב"ה אני אומרלך לחזור, ואין אתה מבקש, חייך יהושע באוהל מועד, א"ל משה רבונו של עולם לא בשבילך כעסתי עליהם, ראה אתה אומר אלי, ראה שאין אתה יכול להניח אותם, א"ל הקב"ה כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך, א"ל משה למלאך אתה מוסרני, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו), ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' (שם שם יג).

ל״דויאמר ה' הנה מקום אתי וגו' (שם שם כא). אמר ר' יוסי בר חלפתא הנה אני במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי, מקומי טפל לי, ואני טפל למקומי, ויאמר אני אעביר כל טובי (ש םש םיט), הטוב כל טובי מדת הפורענות, וחנותי את אשר אחון (שם), באותה שעה הראה לו הקב"ה כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים לצדיקים, אמר לפניו רבונו של עולם האוצר הזה של מי הוא, א"ל של עושי צדקה, הה של מי הוא, של מכלכלי יתומים, וכן לכל אוצר ואוצר, עד שראה אוצר אחד גדול, א"ל זה של מי הוא, א"ל מי שיש לו אני נותן לו משלו, ומי שאין לו אני עושה עליו חנם, שנאמר וחנותי את אשר אחון (שם), אשר (נכון) [נחון] אין כתיב, אלא אשר אחון.

ל״הויאמר לא תוכל לראות את פני (שם שם כ), בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצות, ועל שלותן של רשעים, א"ל הקב"ה לא תוכל [לראות את פני], ואין הלשון הזה אלאלשון שלותן של רשעים, שנאמר ומשלם לשנאיו [אל פניו וגו'] (דברים ז י). אמר [לו] הקב"ה והסירותי את כפי (שמות שם כג), בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרן של יראים, ולעולם הבא אני מראה הטוב שהוא צפון להם, אמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ).

ל״וויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה (שמות לד כז). זש"ה אכתוב לו רובי תורתי (הושע ח יב), כשבא הקב"ה ליתן את התורה, אמרה למשה על סדר, המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שם כא א), אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו, אמר הקב"ה למשה באותה שעה, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים, משלמדה משה א"ל הקב"ה לך ולמדה את בני, א"ל משה רבונו של עולם כתוב אותה לבניך, א"ל מבקש אני ליתן אותה להם בכתב, אלא שגלוי הוא לפני שעתידים אומות הועלם לשלוט בהם, וליטול אותה מהם, ויהיו בני כאומות העולם, אלא המקרא תן להם בכתב. והמשנה והאגדה והתלמוד על פה. ויאמר ה' אל משה כתב לך, זה מקרא, כי על פי (שמות לד כז), המשנה והתלמוד, שהן מבדיין בין ישראל לבין אומות העולם.

ל״ז(שנאמר) כתב לך. הלוחות הראשונים אני כתבתי אותם, שנאמר כתובים באצבע אלהים (שמות לא יח), אבל השניים את כתוב לך, למה הדבר דומה למלך שנשא אשה וכתב לה גמיטוס (פי' כתובה) על שלו, לא עשה אלא קלקלה וטירה, בא שושבינה וריצה אותה למלך, אמר לה המלך הרי נתרציתי, אלא לך ועשה גמיטוס אחר.

ל״חכתובלך. בזכותך אני נותן להם את התורה, אמר ר' יוסי בן חלפתא הוא שמשה אמר להם ואכתוב על הלוחות (דברים י ב).

ל״טד"א כתוב לך אתהדברים. כל מקום שנאמר דבר דברי דברים, תוכחות הן, כתיב דבר ה' אשר היה אל הושע (הושע א א), מה כתיב שם, כי אתם לא עמי (שם שם ט), כתיב דברי ירמיהו (ירמיה א א), מה כתיב שם, אשר למות למות (שם טוב), כתיב שם אלה הדברים (דברים א א), מה כתיב שם, מזי רעב וגו' (שם לב כד).

מ׳כתב לך את הדברים האלה [כי על פי הדברים האלה וגו']. ר' יוחנן ור' יהושע ור' שמעון אומרים (נתתי לך) את הדברים אין כתיב כאן, אלא על פי הדברים, נתתי לך תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אם עשית שבכתב על פה, ושבעל פה בכתב, והמרתה אותם אין אתה מקבל שכר, למה שנתת לך תורה שבכתב ותורה בעל פה, וכרתי עמך ברית, על מנת שתהא קורא בהם כן, אבל אם המרתה אותו, הוי יודע שתבטל הברית, שנאמר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דברים יד ט), שהן כתובין בכתב, ופן יסורו מלבבך (שם), אלו שבעל פה.

מ״אאתך ברית [ואת ישראל] (שמות לד כז). בשביל התורה אני אוהב את ישראל, ולא ישראל בלבד, אלא אפילו משה [גדלו] בזכות התורה, כי על פי הדברים האלה כרתי ברית אתך ומה גידל את משה, אמר ר' שמואל בשם ר' ירמיה בר יצחק כל כבוד שראה בעולם הזה לא נטל מן הקרן כלום, אלא הקרן קיימת לו לעולם בא.

מ״בויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה [לחם לא אכל ומים לא שתה] (שמות לד כח), אפשר לאדם שיהא ארבעים יום בלא אכילה ובלא שתיה, מלאכים ירדו מן השמים אצל אברהם ואכלו, משה עלה לעליונים ראה שאין שם לא אכילה ולא שתיה, לא אכל ולא שתה.

מ״ג(שנאמר) ויהי שם עם ה' וגו' (שמות לד כח). מעשה היה בר' יוחנן שהלך מטבריא לצפוריוהיה ר' חייא בר אבא תלמידו עמו, והיו שניהן מהלכין בדרך, והיה ר' יוחנן רואה כרם, והיה אומר לר' חייא זו היתה שלי, ומכרתי אותה בכך, וכן שדה זיתים שלי היתה, ומכרתי אותה בכך, א"ל ר' חייא ומכל האוסייה (פי' השדות) לא היה לך להניח בזקנותך, א"ל מכרתי דבר ששוה ו' זהובים, וקניתי דבר ששוה מ' זהובים, א"ל ומה לקחת, א"ל מכרתי דבר שדות וכרמים שנבראו לו' ימים, וקניתי תורה שנבראת למ' יום.

מ״דויהי שם עם ה' וגו' לחם לא אכל. מלחמה של תורה אכל, ומים לא שתה, מימיה של תורה שתה, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה), ואומר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א).

מ״ה(שנאמר) ויהי שם עם ה', היה לומד תורה ביום, ופושט אותה בלילה בינו לבין עצמו, למה אלא ללמד לישראל שיהיו יגעים בתורה ביום ובלילה, ומאין היה ניזון אותן מ' ימים, מזיו השכינה.

מ״וויכתוב על הלוחות [את דברי הברית עשרת הדברים] (שמות לד כח), שהיו שוים הראשונים והשניים, וכיצד היו כתובים, י' דברות, ה' על לוח זה וה' על לוח זה, שנאמר עשרת הדברים.

מ״זויהי ברדת משה וגו' מן ההר [ומשה לא ידע כי קרן עור פניו] (שם שם כט), מהיכן נטל משה קרני ההוד, רבותינו אומרים מן המערה, שנאמר והיה בעבור כבודי [ושמתיך בנקרת הצור] (שם לג כב), ר' ברכיה אור מן הלוחות, א"ר ארכן ו' טפחים ורחבן ג' טפחים, והיה משה מחזיק בשני טפחים והקב"ה בשני טפחים וטפחיים ריוח באמצע, משם נטל משה קרני ההוד, ר' יהודה בר נחמיה אומר כשמשה כותב את התורה נשתייר בקולמוס קימעא והעבירו על ראשו, ומשם נעשו לו קרני ההוד, ומשה לא ידע כי קרן. כל ההוד שנטל ממתן שכר, אבל הקרן קיימת, שנאמר (וקרנים) [קרנים] מידו לו (חבקוק ג ד), וכשיטלו הצדיקים את שכרן לעולם הבא יטול הוא שכרו, מנין שכן הנביא מפרש ואמר הנה ' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיה מ י).

מ״חחסלת כי תשא