תנחומא בובר, משפטיםMidrash Tanchuma Buber, Mishpatim
א׳ואלה המשפטים וגו' (שמות כא א). זש"ה ועוז מלך משפט אהב (תהלים צט ד), כל העוז והגבורה והשבח להקב"ה הן, אמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו' (דה"א כט י), עוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה, את מוצא מי שהוא בעל זרוע אינו עושה דבריו במשפט, אבל מעבר על המשפט, אבל הקב"ה הוא בעל זרוע ואוהב משפט, אתה כוננת מישרים (תהלים שם), אמר ר' אלכסנדרי שני חמרים היו מהלכין בדרך, והיו שונאין זה את זה, רבץ לו חמורו של אחד מהם, ראה אותו חבירו, ועבר, משעבר אמר כתיב בתורה כי תראה חמור שונאך [וגו' עזב תעזב עמו] (שמות כג ה), מיד חזר וטען עמו, התחיל לשיח בלבו אמר כך היה פלוני אוהבו ולא הייתי יודע, נכנסו להם לפונדוק ואכלו ושתו, מי גרם להם שעשו שלום, על ידי שהביט זה בתורה, אתה כוננת מישרים וגו', איזה זה, זה משפט.
1
ב׳ואלה המשפטים. זש"ה מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט ד), זה הקב"ה, ואיש תרומות יהרסנה (שם), זה אדם הראשון, שהופרש בתרומה אמר ר' יוסי בן קצרתה מנין שהופרש בתרומה, שנאמר ואל יעלה מן הארץ וגו' (בראשית ב ו), ואחר כך וייצר ה' וגו' (שם שם ז), ככהנת הזו הנותנת מים בתוך עיסתה, ואח"כ נוטלת חלה, הוי אומר ואיש תרומות יהרסנה, שצוהו הקב"ה מזה אכול ומזה לא תאכל, ועבר על הציווי, מה גרם, ארורה האדמה בעבורך (שם ג יז), הוי יהרסנה.
2
ג׳ד"א מלך במשפט יעמיד, זה הקב"ה כשבא ליתן תורה לישראל פתח במשפט, מה כתיב, שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו כה), וכאן למד משה את המשפטים שלמד לישראל.
3
ד׳אמר ר' אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים, כתיב אלה תולדות השמים (בראשית ב ד), מה פסל, פסל תהו ובהו וחשך, וכן ואלה המשפטים, מוסיף על הראשונים, שם שם לו חק ומשפט וגו'.
4
ה׳ואלה המשפטים וגו'. זש"ה מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' (תהלים קמז יט כ), עקילס בן אחותו של אנדרינוס היה מבקש להתתגייר, והיה ירא מפני אנדרינוס דודו, א"ל מבקש אני לעשות סחורה, א"ל שמא אתה חסר כסף או זהב הרי התיסברון לפניך, א"ל מבקש אני לעשות סחורה, ולידע דעתן של בריות, ואני מבקש להימלך בך היאך לעשות, א"ל כל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה בארץ, לך עסוק בה שסופה להתעלות, והוא היה מתכוין להתגייר, בא לו לארץ ישראל ולמד את התורה, כיון שבא אצלו אחר ימים מצאוהו ר' אליעזר ור' יהושע וראו פניו משונות, אמרו זה לזה עקילס למד את התורה, כיון שבאו אצלו התחיל לשאול להם שאילות, והם משיבין אותו, עלה אצל אנגדרינוס, א"ל על מה פניך משונות, שמא הפסידה הפרגמטיא שלך, או שמא דם מיצר לך, א"ל לאו, ולמה פניך משונות, א"ל שלמדתי תורה, ולא עוד אלא שמלתי, א"ל ומי אמר לך, א"ל בך נמלכתי, א"ל אימתי, א"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי כל פרגמטיא שאתה רואה שנתונ לארץ עסוק בה שסופה להתעלות, וחזרתי על כל אומות ולא מצאתי אומה הנתונה לארץ כישראל, וסופן להתעלות, שכן אמר ישעיה כה אמר ה' גואל ישראל קדושו (לבוזה) [לבזה] נפש למתעב גוי לעבד מושלים וגו' (ישעיה מט ז), אמר לו סונדוקרוס שלו עתידין אלו ששמדתה שיהו המלכים עומדין מפניהם, שנא' מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו (ישעיה מ טז). הכה אותו אנסרינוס על לחיו, א"ל יש נותן רטיה אלא על המכה, שמא [אדם] נותן על בשר בריא לא על המכה הוא נותן, עכשיו אם רואין גולייר אחד אינן עומדין מפניו, מה עשה סונדוקרוס שלו, עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקדש צווחת כן יאבדו כל אויביך ה' (שופטים ה לא), א"ל אדנריינוס לעקילס למה עשית כך, א"ל שבקשתי ללמוד תורה, א"ל היה לך ללמוד ולא לימול, א"ל אם אין אדם מל אינו יכול ללמד, שנאמר מגיד דבריו ליעקב [חוקי ומשפטיו לישראל (תהלים קמז יט), ליעקב] למי שהוא מל מיעקב, חוקיו זו תורה, ומשפטיו אלו הדינין, [שנאמר] שם שם לו [חוק ומשפט] (שמות טו כה), אמר הקב"ה למשה נתתי להם את התורה, תן להם את המשפטים, אמר להם הקב"ה מבקשים אתם לעמוד בעולם שמרו את המשפטים, שאין (אדם) [עולם] יכול לעמוד בלא משפט, דור המבול לא אבדו מן העולם אלא שעברו על המשפט, אמר ר' אלעזר בן פדת מה כתיב בם, מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד כ), הוי ואלה המשפטים.
5
ו׳ר' אלעזר אמר אם יש דין למטה אין דין למעלה, אם אין דין למעלה יש דין למטה, כיצד אם יעשו התחתונים דין אין דין למעלה, לכך אמר הקב"ה שמרו את המשפט מלמטה שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלה, הוי ואלה המשפטים. אמר להם הקב"ה, כל שאני עושה בדין אני עושה, שאם הייתי מבקש לעבור על הדין פעם אחת, לא היה העולם יכול לעמוד, אמר ישעיה חימה אין לי [מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד] (ישעיה כז ד), פסיעה אחת הייתי פוסע ומעביר על הדין, אציתנה יחד מיד היה העולם נשרף, או יחזק במעוזי (שם שם ה), שידי אחוזה בדין, [שנאמר] ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא), יעשה שלום לי (ישעיה שם), יעשה שלום ביני ובין המשפט, אם שנותי ברק חרבי (דברים שם), אם משנה אני מדת הדין, ברק אחד יצא ויחריב את העלם, ומה אני עושה תאחז במשפט ידי, אמר הקב"ה אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשוט בעשו ידי, ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעה לי בעולם הזה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא ראה מה כתיב והיה ביום ההוא (נאום ה') אבקש להשמיד את כל הגוים (זכריה יב ט), אומרים לו ישראל רבונו של עלם ומי ממחה על ידך שאתה אומר אבקש, אלא אמר הקב"ה כשאבקש להם זכות ולא אמצא, באותה שעה אבקש להשמיד את כל הגוים, אמר ר' לוי ראה מה כתיב חזה הוית עד (דיכורסון) [די כרסון] רמיו (דניאל ז ט), אמר הקב"ה כשאקנה מאומות העולם מעט מצות קלות שעשו לפני באותה שעה עד די כורסון רמיו, כסאות של אומות העולם עתיד הקב"ה להפכן, שנאמר והפכתי כסא ממלכות [והשמדתי חוזק ממלכות] הגוים (חגי ב כב), באותה שעה אני גואל אתכם, ואין אתם משתעבדים עוד, שנאמר וענתיך ולא אענך עוד (נחום א יב).
6
ז׳אם כסף תלוה את עמי וגו' (שמות כב כד). זש"ה נבהל להון איש רע עין (משלי כח כב), כל מי שהוא מבהל לגזול ממון חבירו, ולא ידע כי הסר יבואנו (שם), שחסרון בא עליו, ומי היה זה היה עפרון החתי, כשאמר אברהם תנו לי אחזת קבר וגו', ויענו בני חת וגו', שמענו אדני (בראשית כג ד ה ו), אמר לו עפרון ואיזה מקום אתה מבקש, א"ל במקום שדך אני מבקש, אמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף (שם שם טו) מיד וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם (לעפרון) [לעפרן] (שם שם טז), חסר ו', על ידי שנתאווה לקחת ממונו של אברהם, לא ידע כי חסר יבואנו, הוי נבהל להון וגו'.
7
ח׳כל מי שמלוה ברהית ומתאווה לממון, ולא ידע כי חסר יבואנו, הקב"ה קוצף עליו ומאבדו מן העולם, מה כתיב למעלה מן הענין, וחרה אפי וגו' (שמות כב כג), אימתי אם כסף תלויה את עמי (שם שם כד), זש"ה מרבה (את) הונו בנשך (משלי כח ח), כיצד היה ישראל מבקש ללוות ממנו, [ונכרי מבקש ללוות ממנו], אמר מוטב לי שאני מלוה לנכרי שאטול רבית ממנו, והלוה לו, עליו שלמה קורא, מרבה הונו [בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו]. מי הוא חונן דלים, ה עשו, ועשו חונן דלים הוא, אלא שהמלכות נתגרה בו ונוטלת (ממנו) [ממונו] ועושה בו צרכי רבים איסטוטין ודימוסיות, הוי לחונן דלים יקבצנו, לפיכך אמר להם משה הזהרו שלא תלוו ברבית.
8
ט׳אם כסף תלוה וגו'. פתח בה ר' תנחומא מלוה ה' חונן דל (משלי יט יז), כל מי שהוא מלוה לעני, כביכול כאילו מלוה להקב"ה, מלוה ה' חונן דל [וגמולו ישלם לו] (שם), אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מהו וגמולו ישלם לו, אמר הקב"ה נפש של עני היתה מבקשת לצאת והחייתה, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באים לידי חובה או לידי מיתה, ונזכר להם, ואתן להם נפש תחת נפש, אמר הקב"ה חייך שנקראת מלוה אותו, שנאמר מלוה ה'. את מוצא על כל עבירות שאדם עושה הקב"ה יושב עליו במשפט, לומר היאך יצא משפטו, מי שגונב הקב"ה יושב עליו בדין, ועל מי שנואף, ועל מי שעובר עבירה, וכן אתה מוצא בימי אחאב, מיכה אמר לכן (שמעו) [שמע] דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדים) [עומד] עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב יט), וכי יש שמאל למעלה, והלא כתיב ימינך ה' וגו' (שמות טו ו), ואומר ימין ה' רוממה וגו' (תהלים קיח טז), וכאן הוא אומר משמאלו, מהו מימינו ומשמאלו, [אלו מיימינים ואלו משמאילים], אלו מטים לכף זכות, ואלו מטים לכף חובה, כך עושה הקב"ה לכל עוברי עבירה, נושא ונותן בדינם, אבל המלוה ברבית אינו נושא ונותן בדינו, אלא בעצמו פוסק את דינו, שכן אמר הקב"ה למלאכי השרת, בנשך נתן (ובתרבית) [ותרבית] לקח (יחזקאל יחי ג), מיד מלאכי השרת עונין לא יחיה את כל התועבות [האלה] עשה מות יומת (שם), לכך אמר משה אם כסף תלוה את עמי.
9
י׳ד"א אם כסף תלוה. מה בין מעשה אדם למעשה הקב"ה, אדם שחייב לחבירו אומר תן לי מה שיש לי בידך, הוא אומרלו אין לי עתה, מיד עושין מריבה ומבזין זה לזה, אבל הקב"ה אינו כן, שכן אתה מוצא בקיץ לוה היום מן הלילה, עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז ועד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מנין אמר דוד יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג), זה מלוה לזה, וזה מלוה לזה, ואין אדם שומע מה ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' (שם שם ד), ובני אדם מלוין זה לזה ועושין מריבה, אמר הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אע"פ שאתם מלוין זה לזה, לא תהיו נוהגין מנהג בזיון.
10
י״אאם כסף [תלוה את עמי], לא תאמרו כסף, אלא אפילו כל דבר שתלוה אותו לא תהיה לו כנושה, ולא תאמר כסף אמרה תורה שלא להלוות ברבית, אני מלוה אותו בחטים, שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, הוי מביט בעני כאילו הוא עמך, מכאן אמרו רבותינו עני שבשוק ועני [בחצר שלך] שבחצר קודם. עני קרובך ודר בעיר אחרת עני קרובך קודם, את העני עמך, אותו העני שהוא עמך ומשלך לא תהיה לו כנושה, לא בשביל שאמרתי לך [לנכרי תשיך], תהא מלוה לנכרי ומניח לישראל, לומר שאני משתכר מן הנכרי, אמר הקב"ה הוי יודע שאני שעשיתי אותו עני ולך עשיר, יכול אני להחזירך לעשות עני אותך. אמר רב נחמן [ראה] מה כתיב נתן תתן לו [וגו'] (דברים טו י), כי למען אין כתיב כאן, כי (אם) בגלל הדבר הזה (שם), מהו בגלל, הוי יודע גלגל הוא, אני עשיתי אותו עני ואותך עשיר, לא תגרום לי להחזיר את הגלגל, ואעשה אותך עני. אמר ר' שילה ראה מה כתיב לא תאמץ את לבבך [וגו' מאחיך] (שם שם ז), מהו מאחיך, מעני אין כתיב כאן, אלא מאחיך, ששניכם שוים, לא תגרום לי שאחזיר את הגלגל ואעשה אותך כמותו.
11
י״ב מאחיך האביון. אמרו עליו על ר' תנחום בן חנילאי כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק, או כל דבר, היה אומר לבני ביתו הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי אלא ליטרא אחת של בשר בשבילי, ולעני חצי ליטרא, שהיה מקיים ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה (קהלת ז יד), שתבא על אחרים, למה שאין אתה רחוק מן העניות אצלך הוא, ואת העני עמך.
12
י״גאם חבול תחבול שלמת וגו', (שמות כב כה), אמר הקב"ה אתה כמה חייב לי אתה חוטא לפני ואני מתין לך, ונפשך עולה אצלי בכל אמש ואמש, ונותנת דין וחשבון והיא חייבת ואני מחזירה לך שאתה חייב, אף אתה אע"פ שהוא חייב עד בא השמש תשיבנו לו (שמת כב כה). כי הוא כסותה לבדה וגו', והיה כי יצעק אלי וגו' (שם שם כו), למה שהוא קורא תגר לפני ואומר אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו, ואני אין לי במה לשכב, ושמעתי כי חנון אני (שם). אמר הקב"ה בעולם הזה היה יחיד צועק אלי ואני שומע אליו, אבל לעולם הבא אתם צועקים אלי, ומיד אענה לכם, אמר הנביא חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך (ישעיה ל יט).
13
י״דהנה אנכי שולח מלאך וגו' (שמות כג כ). זש"ה (ואני) [ואנכי] אמרתי איך אשיתך בבנים וגו' (ירמיה ג יט). ר' אלעזר בן פדת אומר מה זה אשיתך עלתה על דעתי שנהא בעולם אני ואתם, היאך עשיתם לי להכניס ביניכם אומות העולם, ואין הלשון הזה אלא לשון הבדלה, וישת לו עדרים וגו' (בראשית ל מ). ר' חמא בר חנינא אמר מהו אשיתך, אהבה גדולה היתה ביני וביניכם, היאך עשיתם שאהא שונא אתכם, איך אשיתך בבנים, אין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית (בראשית ג טו). ד"א איך אשיתך בבנים, ר' יהושע בן לוי אמר אני הייתי ממד סניגוריא. עשיתם לי שאהא מקטרג אתכם ומחייב אתכם, ואין הלשון הזה אלא לשון חיוב, שנאמר אם כופר יושת עליו (שמות כא ל). ד"א איך אשיתך בבנים, ר' ברכיה הכהן אמר חביבין הייתם עלי כאדם שיש לו שדה אחת והוא מזבלה ומעדרה ומנכשה, כך הייתם חביבין עלי, עשיתם לי לעשות אתכם הפקר, ואין הלשון הזה אלא לשון הפקר, שנאמר ואשיהו בתה וגו' (ישעיה ה ו). ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט), ארץ שחמדו לה גדולי עולם, אברהם אמר לבני חת תנו לי אחזת קבר (בראשית כג ד), אף הקב"ה מחבבה (בבני) [לפני] יצחק, שנאמר גור באץ הזאת וגו' (שם כו ג), יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי (שם נ ה), הוי ארץ חמדה. [נחלת צבי] (ירמיה שם). מהו נחלת צבי, מה הצבי הזה שוחטין אותו ומפשיטין את עורו, והן מבקשין להחזיר את הבשר לתוך העור ואינו מחזיק, כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, מה כתיב והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיה ל כד), בראשונה היו זורים ברחת, ואחר כך במזרה, למה שהיה הדגן יתר על התבן, ואעפ"כ היה במזר התבן פירות, מנין שנאמר בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה, בלילים היו מן הפירות, הוי [ארץ חמדה] נחלת צבי, ארץ שלא היתה מחקת פירותיה, ארץ שהיתה טובה וכל מלכי עולם נתאוו לה, כתיב מלך יריחו אחד מלך (לעי) [העי אשר מצד בית אל] אחד (יהושע יב ט), ואין בין יריחו לעי אלא ג' מילין, והוא אמר מלך יריחו, אלא כל מי שהוא קונה חוצה לארץ, ולא היה קונה בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, למה שהיו מתאוים לארץ ישראל. אמר ר' (יצחק) [יוחנן] ראה מה כתיב וארא בשלל אדרת שנער (יהושע ז כא), פורפירא בבליקון, שהיה מלך בבל לובש ושולט ביריחו, הוי נחלת צבי צבאות גוים. ואומר אבי תראו לי (ירמיה ג יט) מה האב הזה זקוק לתפנוקים של בתו, כך הייתי ממטיר לכם, ותעל שכבת הטל וגו' (שמות טז יד). אכן בגדה אשה מרעה (ירמיה שם כ), אמר ר' יהודה בר סימון ולואי כאשה בוגדת, האשה הזו שיש לה ריע מאכילה ומשקה, והיא אוהבת אותו, כיון שנתמעטה ידו, היא מנחת אותו והולכת לה, אכן בגדה אשה מרעה, אני לא עשיתי לכם כך, המן היה יורד לכם, והבאר עולה, חיסרתי אתכם דבר שבגדתם בי, הריני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם, הנה אנכי שולח לכם מלאך, כשזכיתם וקבלתם את התורה, בעצמי הייתי הולך לפניכם, ועכשיו שנתחייבתם הריני שולח לפניכם מלאץ. [ד"א] אמר הקב"ה למשה, לפניך אני משלח ולא לפניהם, אמר אם לפני אתה משלח, איני מבקש, אבל יהושע ראה את המלאך ונפל על פניו, מה אמר לו, הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה יג), כיון שאמר לו הלנו, התיל צועק מתחת צפרני רגליו, ויאמר לא כי [אני] שר צבא ה' עתה באתי (שם שם יד), הרי ב' פעמים באתי להנחיל את ישראל, אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי, עתה באתי, ויפול יהושע (על) [אל] פניו (שם), ראה אותו ונפל על פניו, אבל משה ראה ודחה אותו, אמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך, לך ולכל מי שמשמר את התורה, [כיוצא בך, אמר ריש לקיש כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא ד), כל מי שמשמר את התורה] צנ וסוחרה אמתו (שם), לפיכך לשמרך בדרך וגו' (שמות כג כ).
14
ט״והשמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם (שם שם כא), לא זכיתם לשמוע בקולי, שמעו בקולו של מלאך, הוא אינו יכול לישא לפשעכם, כי הוא מן הכת שאינן חוטאין. ד"א כי לא ישא לפשעכם, למה שהוא שליח וכל מה שהשליח מצווה לעשות הוא עושה, אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר ישא ה' פניו (במדבר ו כו), אמר לו דוד רבונו של עולם ולמלאך אתה מוסרני, שאינו נושא פנים, מי יוכל לעמוד בו, אם עונות תשמר יה (ה') [אדני] מי יעמוד (תהלים קל ג), אם תאמר שהסליחה אינה עמך, עמך היא, שנאמר כי עמך הסליחה למען תורא (שם שם ד).
15
ט״זכי שמי בקרבו (שמות כג כא). שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך, א"ל משה איני מבקש שילך עמנו מלאך, אם אין אתה מהלך עמנו אין אנו זזים ממקומינו, א"ל הקב"ה חייך אפילו מלאך לא אשלח לפניך, אלא הצרעה אשלח לפניך, שנאמר ושלחתי את הצרעה וגו' (שמות כג כח). כיצד האמוריים היו מתים, אמר ר' לוי שתי צרעות היה מזווג לכל אחד ואחד, וכל אחת ואחת היתה שופכת ארסה בתוך עיניו, ומיד היה מת. ר' חייא בר אבא אמר כיצד היו מתים, חולחול היה נכנס בהם, והיו (מתרוין) [מתריזין] והיו מתים לפני ישראל. ר' ברכיה אמר הקב"ה היה אוסרן לפני ישראל, והיו באין והורגין אותן, שנאמר ויתן ה' אלהינו בידינו וגו' (דברים ג ג). כאדם שאוסר שונאו של בנו ונותנו לפני בנו, אם תאמר קטנים היו האמוריים, הקב"ה משבחן [ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם] אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב ט), ומה הייתי עושה להם, ואשמיד פריו ממעל (שם), זה השר שלהן, ושרשיו מתחת (שם), אילו אמוריים, אמר הקב"ה בעוה"ז שלחתי מלאך לפניהם והיה מכרית אומות העולם, אבל לעוה"ב אליהו זכור לטוב הוא אני משלח לכם שנא' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (מלאכי ג כד).
16
י״זחסלת פרשת משפטים
17